היה זה הפסיכולוג קרל יונג שאמר, "החיים מתחילים בגיל 40. עד אז אנחנו רק עושים חזרות". ועוד הוסיף: "אם בגיל ההתבגרות אנחנו שואלים את עצמנו 'מי אני', אז בגילאי אמצע החיים אנחנו שואלים את עצמנו 'מי אני באמת'.
זה הזמן שלנו
גילאי אמצע החיים – גיל 40, גיל 50, זה נושא שמדברים ועוסקים בו רבות בעשורים האחרונים. כולנו – גברים וגם נשים – מכירים את נקודת הזמן הזו שלפתע משתלטת עלינו ומכריחה אותנו לעצור רגע את המירוץ, להביט לעצמנו עמוק לתוך העיניים ("אלוהים ישמור, זו אני שם במראה עם השיער המקליש וקמטי הבולדוג לצדי הפה?") ולשאול את עצמנו את כל השאלות החשובות באשר למסע חיינו.
הילדים כבר פחות או יותר גדולים, הקריירה נכנסה למסלול כלשהו (או שאולי אנחנו כבר במחשבות על קריירה שנייה או בעיצומה של הדרך אליה), הזוגיות – אם היא רבת שנים – דורשת ניעור רציני וגם החלומות והמחשבות שלנו על עצמנו צריכים להתעצב מחדש, בהתאם לאדם שהפכנו להיות עם השנים.
אז אנחנו ניצבים לנו בנקודת הזמן הזו, כמו מטפס הרים שנמצא על פסגת הר, מתבוננים לאחור במה שכבר השגנו ועברנו, מתבוננים קדימה במה שעוד צפוי לנו ובמה שאנחנו עוד חולמים להשיג ומבינים שאנחנו נמצאים בדיוק באמצע. עכשיו זה ה-money time. זה הזמן לעשות את הדברים שאנחנו חולמים, רוצים, מייחלים. לא יהיה עוד זמן אחר. החיים הם עכשיו. ובעיקר, אנחנו קולטים שעלינו למהר לעשות את הדברים שאנחנו מתאווים אליהם.
לא מוותרים על החלומות
תחושת הדחיפות הזו שמשתלטת עלינו ומעוררת בנו את התשוקה המחודשת לחיים, כמו חיה רעבה שרוצה לטרוף את כל מה שסביבה, נגרמת גם מכך שבני האדם הם בעצם בעלי החיים היחידים המודעים לעובדה שהכל זמני. תחשבו על זה לרגע. בני האדם הם בעלי החיים היחידים המודעים לסופיות חייהם. ובנקודת הזמן הזו, של אמצע החיים (שיכולה להגיע בגיל 40, אבל גם בגיל 45 או 50), אנחנו קולטים אולי לראשונה, שהייתה התחלה למסע הזה, שיש אמצע שבו אנחנו נמצאים כרגע ושיהיה גם סוף. המאבק התמידי הזה במנגינת המוות המרחפת מעלינו כצל, ההכרה שיום אחד פשוט לא נהיה כאן, היא-היא שגורמת לנו לאזור את האומץ ולחשב מסלול מחדש. שהרי אם לא עכשיו – מתי?
עכשיו, כשאנחנו עדיין בריאים ויכולים, עכשיו כשאנחנו עדיין עומדים על רגלינו, עכשיו זה הזמן לשאול את עצמנו האם "החליפה" שתפרנו לעצמנו בגיל צעיר יותר – חליפת הזוגיות, חליפת הקריירה, חליפת האישיות, חליפת השאיפות והחלומות – האם היא עדיין מתאימה לנו או שיש צורך לעשות בה שינויים? להרחיב, להצר, להאריך, לקצר? הרי אם לא נשאל את עצמנו את השאלות, גם לא נצליח לקבל את התשובות.
זו גם הסיבה שפתאום אנחנו רואים נשים שבגיל 40 או 50 עוזבות הכל ויוצאות ל"מלכת המדבר" או גברים שמדוושים את עצמם לדעת בטייטס, בשבת בבוקר. הרי זה לא פשוט "לחשב מסלול מחדש", זה לא פשוט להחליט שאנחנו בודקים לפנים ולאחור את מסע חיינו ומחליטים לאן עכשיו. מחליטים שלא נכנעים עוד לזוגיות שנשחקה, לשעמום בעבודה, שלא מוותרים על החלומות שברחו ועל הצורך שלנו, הקיומי ממש, לחזור ולדאוג אך ורק לעצמנו, אחרי שגידלנו ילדים, גידלנו קריירות, טיפחנו משכנתות וכרס ולפני שנתחיל לתמוך בהורים מזדקנים.
נגמרו התירוצים
אני יודעת. אני הייתי שם ואפילו כתבתי על זה רומן, "כותבת ומוחקת אהבה", שהתחיל בכלל מתוך כך שחיפשתי את הדרך לעצמי. הייתי בת 40 וחוץ מאשר את הילדים שלי, רציתי לזרוק את כל החיים שלי מהחלון ולהחליף את הכל: את הזוגיות השחוקה, את הקריירה התובענית, את המירוץ הבלתי נגמר, את הפרסונה שלי, שהשתלטה עלי ומנעה ממני לחזור ולהיות נערה חסרת דאגות, את החובות והמחויבויות. ישבתי וכתבתי את דמותה של יעל, גיבורת הרומן ויחד איתה למעשה יצאתי למסע אמצע החיים שלי, שהפגיש אותי בסופו של דבר עם הרבה מאוד אנשים כמוני, כמוה, שמוצאים את עצמם בנקודת הזמן הזו בחיפוש אחר דרך. שמתקשים לבטא את הכמיהה שלהם ואת הפחד ל"התחיל לחיות מחדש, כי עוד מעט נמות", שמבינים, כמו גיבורת הרומן, שהם בשיא חייהם וזקוקים לפוקוס חדש או נוסף שיתמקד רק בהם ויש להם לא מעט שאלות וצורך למצוא מישהו שמבין אותם.
במהלך המסע הזה, בו פגשתי ואני ממשיכה לפגוש בהרצאות ובסדנאות, אנשים כמוני, גם למדתי דבר חשוב נוסף: שאמצע החיים זו בדיוק נקודת הזמן הקריטית בה אנחנו מבינים שנגמרו לנו התירוצים.
אנחנו כבר לא מסוגלים יותר וגם לא רוצים יותר, לספר לעצמנו סיפורים על "מה יכול היה להיות אם". אנחנו מבינים פתאום שהחיים שלנו הם הכי שלנו והם הכי עכשיו (באחד הטורים הבאים נרחיב על התיאוריה של איין ראנד, המחברת הגאונה של מרד הנפילים ושל כמעיין המתגבר, שיצרה את פילוסופיית האגואיזם). עכשיו כשהילדים כבר גדולים מספיק כדי לפנות לנו זמן, עכשיו כשהקריירה פחות או יותר על המסלול, עכשיו כשאנחנו כבר יודעים איך נראית הזוגיות שלנו (חבוטה ומאובקת? גם בזה נטפל) ופתאום יש לנו מרחב להתבוננות פנימה, לשיחות עם עצמנו ולהצפת השאלה 'מה אני באמת רוצה מעצמי', 'מה עוד נדמה לי שמגיע לי ולא השגתי'.
בפרקים הבאים נוכל ללמוד מדוע פחות מדברים על משבר אמצע החיים של נשים, מה ההבדלים בין "משבר סיבובי" ל"משבר ישר", איך נכנס לתמונה "אלמנט הבחירה" מפסיכולוגיית הגשטאלט, מה חושבת מארג' סימפסון על התשוקה שהלכה לאיבוד ועוד ועוד.
ענת לב אדלר , מחברת הרומן רב המכר "כותבת ומוחקת אהבה", מרצה על מסע אמצע החיים , מעבירה סדנאות וערבי נשים.
