"אם אתה גר בצהלה - אל תצביע לנו. אם אתה עובד בשביל מי שגר בצהלה - רק ש"ס". המודעה האיומה הזו מתנוססת בענק על הכביש הראשי שמוביל לשכונה שלי, אחת השכונות בצפון מזרח תל אביב. מדובר בהרבה יותר מתעמולת בחירות רגילה. מדובר בקמפיין מסית ומסכסך שמקבע סטריאוטיפים בהם אנשים שמרוויחים יותר דופקים אנשים שמרוויחים פחות.
במקום לפעול לאחדות העם ממשיכים אנשים שקוראים לעצמם "מנהיגים" בהזרמת נפט למדורת השד העדתי. כאילו אין לנו מספיק שונאים מבחוץ, בואו נשנא אחד את השני. איינשטיין אמר: "הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה". באה ש"ס ומוכיחה שהוא צדק, בקמפיין המייצר עוד ועוד מרירות ותסכול.
ש"ס - שנאת סתם
המראה שש"ס שמה לבוחריה היא מראה של נחיתות. היא מראה האומרת להם: אתם נמצאים בתחתית הסולם וכדי להתקדם, צריך להילחם במעמד הביניים ומעלה. הם מקור הרשע. הם מנצלים אתכם, גונבים את זכויותיכם ודואגים רק לעצמם וכדי להתקדם, צריך לפגוע בהם כי אין מקום לכולם. הבוחרים הפוטנציאליים ייטו לבחור בהם לא מ"אהבת מרדכי", אלא מ"שנאת המן", מה שנותן פרשנות ראויה יותר לראשי התיבות של המפלגה - שנאת סתם. ש"ס מדברת על 900,000 ילדים שקופים ורעבים ללחם, לעומת המעמדות שבעי הסושי. אותם נתונים ותאורי קיום בסיסי מניפולטיביים מופנים למי שעסוק בלמצוא אשמים והנה אפשר להפסיק לחפש. אבל מה שמתסיס אותי עוד יותר זו העובדה שש"ס ובוחריה מתלכדים תחת אותה מטריה ישנה, ממדרת ומפלגת, שעוברת בירושה לדור הבא עם ערכים של שנאה. ילדים שמסתובבים ומדקלמים אמירות שימשיכו להסתובב במרתפים החשוכים של חוסר נאורות ואטימות. הילדים האלו יגדלו להיות הדור המתוסכל הבא ובמה זה שונה מילדים קטנים בעזה שמתחנכים לשנוא את הכובש הציוני? ש"ס לא מציעה בעצם דבר לבוחריה מלבד שימור השקפת עולם ממקום נחות ותחרותי רווי שמחה לאיד ומכריזה על זה כעל מטרה.
אני לא מאמינה במפלגה שלא רואה בבני אדם שווי ערך; שלא רואה את בוחריה כמי שחיים בתוך שדה חברתי רחב המורכב מאנשים במצבים סוציו-אקונומיים שונים, הזכאים ליחס שווה. גם אם זה נשמע כמו חלום נאיבי זה צריך להיות הכיוון שאליו חברה צריכה לשאוף להגיע.
בטוחים שהעובדים שלנו יבחרו בכם?
היה זה אלפרד אדלר שדיבר בתחילת המאה הקודמת על תחושת הנחיתות ועל כך שהיא נובעת מהפער בין מה שאדם היה רוצה להיות לבין מה שהוא מרגיש באמת. אדלר טען שתחושה זו גורמת לאנשים לנוע בשני צירים - אנכיסטי ואופקי, כי הרי לכולנו מכנה משותף אחד - אף אחד מאתנו לא מוכן להישאר במקום הנחות. באנכיסטית האדם יאתר את מי שאחראי בעיניו לתחושה הזו (אלו הגרים בצהלה ורמת אביב במקרה זה) ויהיה עסוק בלטפס מעלה על סולם צר כשהמטרה שלו היא לא מימוש הפוטנציאל שבו, אלא הורדה של מי שלפניו וחסימה של מי שמאחוריו. לשם הוא מפנה את האנרגיות שלו, כי מבחינתו, לניצחון אין חברים. מנצח יש רק אחד. זה מה שתוקע אותו כל הזמן באותו מקום מבלי להתקדם. התנועה האופקית היא על ציר ישר ומאוזן בו מה שיאתגר את אותו אדם זה הוא עצמו. לכן יהיה חשוב לו ללמוד ולהתפתח. במקום כזה הוא יוכל להסתגל טוב יותר למצבים שונים. מי שחרד לגורלו, כמו זה שבציר האנכי, לא נמצא במקום מאוזן, אבל אם מי שמאמין שלכל אחד יש מקום בעולם כמו לזה האופקי הוא מאוזן. רק במקום כזה, בו כולם ירגיש בעלי ערך שווה, שלא נובע מהפלתו של האחר, יכולה להתפתח חברה בריאה.
כולנו אנשים 'פגומים' אמר לי פעם פרופסור אחד שראיינתי. זה נכון. כולנו עסוקים בלמרוח פולידין על פצעים ושריטות כאלה ואחרים. זו לא רק נחלתם של מי שעובד עבור מי שחי במקום כזה או אחר.
ש"ס יקרים, אי אפשר להמשיך ולנסות לפתור את אותן בעיות שאתם מציגים בדבקות כבר כל כך הרבה שנים באותה רמת המודעות שנכנסתם אליהן לפני למעלה משלושים שנה. ואגב, לידיעתכם, הרבה מאלו שעובדים עבור מי שחי בצהלה ורמת אביב הם פיליפינים, אתיופיים וערבים ישראלים, שגם נגדם אתם מחוקקים חוקים שונים (חוק הלאום אומר לכם משהו?) לא בטוח שזה הקהל הנכון לפנות אליו.
