אמהות לא חושבות על כסף. זה לא מה שמטריד אותן. אמהות חושבות על איך לשמח את ילדיהן בתחפושת הכי נהדרת, שתהיה מוכנה בזמן לחג פורים. הכסף פחות מטריד אותן. הבעיה היא, שהכסף הוא מה שמאפשר את רוב הדברים שאמהות רוצות בשביל הילדים שלהן. כסף יכול לבצע עבורך כל משימה. הוא יכול לקנות איזו תחפושת שתרצי; הוא יכול לעזור לקנות לך שעתיים של שקט; הוא יכול לקנות את כל האביזרים והפריטים עליהם כל אחד מהילדים חולם ובסוף יום ארוך של שיטוטים הוא יכול לדאוג לך גם לפיצה או פלאפל ושתיה קרה. כסף גדול יכול לקנות תחפושת בבזאר וכסף עוד יותר גדול יכול לקנות תחפושת של מעצב על.
רק חושבים על עצמם?
"אמא, אני צריכה כסף לקנות את החלקים לתחפושת של מלכת היקום", מבקשת מימי.
"אמא, חייבים לקנות ממש עכשיו את הצעיף של זרובבלה, כי אולי יגמר בחנויות", בת ה-13 מודיעה בדאגה תהומית.
"תגיד לי, הם רק חושבים על כסף כל הזמן? מתישהו הוא חושבים לא רק על עצמם?", שאלתי את הבעל בייאוש, שואלת את עצמי תוך כדי האם החינוך שנתתי להם קלוקל. איזו מן אמא אני, שכל מה שמעניין את ילדיה זה כסף, כסף, כסף? האם גידלתי ילדים כל כך חומרניים, כל כך לא מתחשבים באחר, כל כך שקועים בעצמם וברצונותיהם?
את התשובה קיבלתי בשעות אחר הצהריים המאוחרות. "אמא, אני יכול לקנות את התחפושת שראיתי בחנות? זה ייקח לנו שעות להרכיב את כל החלקים לתחפושת, אפילו שיש עוד חודש", דודו לחץ על הכפתור הנכון. הכפתור הכי בוער של האמא העסוקה: "זה ייקח לנו זמן". "טוב, בסדר", הוצאתי מהארנק חמישים שקלים. "ואל תשכח להחזיר לי עודף", קראתי לעברו. הוא כבר נעלם מהשטח. אחרי חצי שעה הוא חזר בלי עודף ובלי תחפושת.
מצווה הבאה בעבירה?
"אמא, בדיוק כשעמדתי ליד החנות, עברה מכונית עם רמקול. הם הכריזו על ילד שחייב לעבור ניתוח השתלה בחוץ לארץ. חייו בסכנה. הם צריכים לגייס חצי מיליון שקלים", סיפר לי נרעש. "סכום אדיר! איך יצליחו להתרים הכול?" דודו, שמתוך עשרה קבין של רחמים שירדו לעולם נטל תשעה, אינו יכול לעמוד מנגד בכל פעם שהוא רואה קבצן ברחוב או שומע על משפחה במצוקה והוא מיד מוציא מדמי הכיס שלו עד כלות, כדי לוודא שיהיה לו טוב יותר. כמובן שגם במקרה הזה הוא החליט לתרום את חמישים השקלים ולוותר על התחפושת שחיכה לה כל כך.
מצאתי את עצמי בסיטואציה מביכה. הוא בעצם נטל את השטר, שטר לא שלו, ללא רשותי ונתן אותו לצדקה והוא בטוח שהפעולה שלו ראויה. עמדתי מול פניו הקורנות משמחה של מצווה והתמודדתי עם דילמה: איך וכיצד מסבירים לו מה לא בסדר במה שעשה, שאלתי את עצמי. האם יש כאן מצווה הבאה בעבירה או שמא עליי לטפוח לו על השכם. ברור לי שהייתי מסכימה שהוא יוותר על התחפושת שלו וכי הכסף ילך להצלת חיים, אבל היה עליו כילד לשאול את אמו.
ועם כל הדילמה שאפפה אותי, שמחתי. שמחתי לגלות כי טעיתי. טעיתי לחשוב שהם רק מעוניינים בכסף לשם כסף. הנה הילד שלי היה מוכן לוותר על כסף והעדיף לרכוש מצווה.
