מוסד הארוחה המשפחתית בישראל, וזהו אינו סוד שמור במיוחד, חווה שחיקה מתמדת בשנים האחרונות. סקר של קופת חולים כללית מ-2006 לימד שרק 40% מהמשפחות בישראל מקיימות ארוחה משפחתית – וגם את זה הן עושות רק פעם בשבוע (בעיקר בימי שישי). שש שנים לאחר מכן, סקר של ויצ"ו גילה נתונים דומים, כאשר שליש מהנשאלים דיווחו על "הפרעה מתמדת" בזמן הארוחה – בין אם מדובר בהדלקת טלוויזיה ובין אם בסלולרי שמופעל ללא הרף. 35% מההורים בישראל, לפי אותו סקר, כלל לא נוהגים לשבת לארוחה משפחתית ומתוך אלה שכן – 40% לא משוחחים כלל עם ילדיהם בזמן הארוחה.
שלל מחקרים, משנות ה-90 ועד המעודכנים שבהם, מדגישים את החשיבות שבקיום ארוחות משפחתיות, בעיקר כשיש ילדים ומתבגרים בבית. חלק מהמחקרים הללו בודקים את הרווח התזונתי לילדים, בעוד אחרים מתמקדים דווקא ברווח הנפשי. מהם רווחים אלה, וכיצד ניתן להתחיל לשנות הרגלים ישנים?
הקשר (הבדוק) בין ארוחה משפחתית לרווחה פסיכולוגית
מחקר שפורסם ב-2008 בירחון האקדמי לתזונה ומדעי הדיאטה (Journal of the Academy of Nutrition and Dietetics) ושבדק תפיסות של הורים לילדים בין גילאי 8-10 על רווחים ואתגרים שבארוחה משפחתית, מצא כי ההורים מצאו יתרונות רבים בארוחות משפחתיות: זמן לשיחה, תחושת "ביחד" וטקסיות. האתגרים נבעו בעיקר מבררנותם של ילדים בקשר לאוכל, חוסר ברעיונות למתכונים ותכנון ארוחות, וכן הרצון בארוחת ערב שנמשכת זמן רב יותר.
סקירה מחקרית מקיפה שנערכה באוניברסיטת קורנל ב-2012 ובדקה את הקשר בין קיום ארוחות משפחתיות ורווחה בריאותית ונפשית בילדים, העלתה שני ממצאים מעניינים: בני נוער שאוכלים יותר ארוחות משפחיות נוטים להיות פחות דכאוניים – אך לעתים קרובות העניין קשור יותר לקשר בין ההורים לילדים, שארוחות משפחיות הוא הפועל היוצא שלו. אחד המחקרים המקיפים והאמינים ביותר, המצוטטים לעתים קרובות במחקרים אחרים, הוא סקירת המחקרים המקיפה שנערכה במכון הבריאות הלאומי האמריקאי (NHI) ב-2012. זו בדקה שלושה גלי מחקרים לאורך זמן, שכללו יותר מ-17,000 מתבגרים והתנהגותם התזונתית לאורך חייהם הבוגרים. החוקרים בדקו קשר בין ארוחות משפחתיות לרווחתם הנפשית של מתבגרים, שימוש בסמים והתנהגות עבריינית, ומצאו קורלציה אותה הגדירו כ"משמעותית" בזמן ההתבגרות, אך לא מצאו קשר מובהק בין ארוחות משפחתיות וכל אלה בגיל מאוחר יותר.
זו לא רק האיכות, אלא גם הכמות
לא מעט מחקרים עוסקים לא רק בעצם קיום הארוחות המשפחתיות, אלא בתדירות הארוחות והשפעה של תדירות זו על ילדים ומתבגרים. במחקר מ-2004 שביקש לבדוק קורלציות בין תדירותן של ארוחות משפחתיות לרווחה נפשית וגופנית בקרב מתבגרים, בדקו החוקרים מספר אינדיקטורים: צריכת טבק, מריחואנה ואלכוהול, ביצועים בלימודים, דימוי עצמי, סימפטומים לדכאון ונטיות אובדניות. 4,746 מתבגרים באזור מינסוטה נבדקו. נמצא כי מעל רבע מהם אכלו שבע או יותר ארוחות משפחתיות במהלך השבוע. כמעט רבע אכלו ביחד עם משפחתם פחות מפעמיים בשבוע. ממצאי המחקר העלו כי בבתים שבהם המשפחה התאספה לארוחה משפחתית בתדירות גבוהה יותר, בני נוער צרכו פחות מריחואנה, טבק ואלכוהול, ביצועיהם בלימודים היו טובים יותר, והם הפגינו פחות תסמינים המקושרים עם דכאון.
מחקר קנדי מ-2013 שפורסם בירחון לרפואת מתבגרים (Journal of Adolescent Health) מצא כי תדירות הארוחות חשובה לא רק להפחתת הסכנה לשימוש באלכוהול, סמים וטבק, אלא גם לרווחתם הנפשית של המתבגרים. החוקרים בדקו מעל 26 אלף מתבגרים בגילאי 11-15. המתבגרים התבקשו לדווח על תדירות הארוחות המשפחתיות בביתם, אופי הקשר עם הוריהם, וכן נבדקו חמישה פרמטרים של בריאות הנפש, ביניהם התנהגות חברתית, סיפוק מהחיים ורווחה נפשית. המחקר מצא כי ללא קשר למין הנבדק, גיל ואו הכנסה משפחתית, ככל שהמתבגרים אכלו יותר ארוחות משפחתיות, כך הם דיווחו על רווחה נפשית גדולה יותר, התנהגות חברתית טובה יותר וסיפוק רב יותר מחייהם. עם זאת, קשר טוב עם ההורים השפיע, בחלק מהמקרים, על פרמטרים אלו ללא קשר למספר הארוחות המשפחתיות.
"הארוחה היא לא קסם – התקשור כן"
מחקר נוסף שבדק את הקשר בין תדירות הארוחות לרווחתם של מתבגרים, ושנערך באוניברסיטת קולומביה ב-2010, בחן שתי קבוצות של מתבגרים: הראשונה דיווחה על קיומן של פחות משלוש ארוחות משפחתיות בשבוע, בעוד הקבוצה השניה דיווחה על קיומן של חמש עד שבע ארוחות משפחתיות בשבוע. המחקר מצא כי בני נוער שבבתיהם תדירות הארוחה המשפחתית היתה פחותה, נטו יותר להגיד כי ישתמשו בסמים בעתיד - פי 1.5 מחברי הקבוצה השניה. מתבגרים שאכלו פחות משלוש ארוחות משפחתיות לשבוע נטו יותר לעשן ולצרוך אלכוהול – פי שתיים ממתבגרים שאכלו ארוחות משפחיות בתדירות גבוהה יותר. זאת ועוד: מתבגרים שדיווחו שהם מדברים עם הוריהם בזמן הארוחה על המתרחש בחייהם היו בסיכון מופחת לעשן – בין אם מדובר בטבק ובין אם במריחואנה.
כמעט שלושת-רבעי מהמתבגרים (72%) חשבו כי אכילת ארוחות משפחתיות בתדירות גבוהה היא "חשובה מאוד" או "די חשובה".
קת'לין פרינגו, מנהלת השיווק של המכון הלאומי להתמכרויות ושימוש בחומרים אסורים באוניברסיטת קולומביה, הבהירה כי "הקסם שמתרחש סביב השולחן אינו קשור לאוכל, אלא לתקשור שמתרחש שם. אין אפשרות להבטיח כי הילדים שלכם לא יצרכו סמים אם ישבו מסביב לשולחן האוכל, אך ידע הוא כוח – וככל שתדעו יותר על חייהם, כך גדלים הסיכויים שתגדלו ילד בריא".
כרמית חוטינר, מנחת סדנאות בכירה במרכז להורות ומשפחה של סמינר הקיבוצים ומנחת קבוצות לקהל הרחב, מסכימה כי החשיבות בארוחת הערב המשפחתית אינה טמונה כלל וכלל באוכל. "לארוחה משפחתית יש המון היבטים חיוביים, מעבר לרווחים התזונתיים, אך מה שחשוב באמת הוא ניצול הזמן. אם נשב שם ולא נדבר, או שנשב שם איש ואיש וטלפונו, אם עם הטלוויזיה דלוקה ברקע, הרי שלא השגנו דבר".
חוטינר מציעה להתייחס לארוחת הערב כהזדמנות למעורבות ושיפור הקשר עם הילדים. "זו הזדמנות פז להתנתק מהכל, להתעניין האחד בשני, להגיב בצורה אמפתית למה שמספרים לנו. אפשר אפילו לנצל את הזמן המשותף לחינוך, ולאוו דווקא חינוך דידקטי, בכל מיני נושאים. זו הזדמנות לדבר על עניינים שברומו של עולם. פעמים רבות הילדים שלנו שומעים על אירועי היום מחבריהם בבית הספר, וזו ההזדמנות שלנו לתווך מידע בדרך טובה וראויה".
הדרך הטובה ביותר להתחיל במסורת של ארוחת משפחתיות, מסבירה חוטינר, היא בנקיטת גישה הדרגתית ורגישה. "אל תנסו לעשות הכל בבת אחת – גם להזיז אותם מהטלוויזיה, שמולה היו מורגלים לאכול, גם להגיד להם לא להביא טלפונים לשולחן, וגם לצפות מהם שיאכלו את כל הירקות בצלחת. קודם כל, הביאו אותם לשולחן. בהדרגה, דברו איתם גם על ההחלטה המשפחתית החדשה – להתנתק לרבע שעה עד חצי שעה מהסמארטפון. המטרה היא לא ליצור התנגדות, ושארוחת הערב המשותפת תהפוך לעונש. אנחנו רוצים ליצור חוויה נעימה. בשלב מאוחר יותר, אפשר לערב חלק מבני המשפחה בהכנת הארוחה, עריכה השולחן וכדומה. והכי חשוב: תנו דוגמה אישית. היו משוכנעים שתעמדו במשימה: אל תביאו את הסמארטפון לשולחן אם אתם לא רוצים שהילדים יביאו את שלהם. כבו את הטלוויזיה, במקום להשאיר אותה דלוקה ולהגניב אליה מבטים. השמיים הם הגבול, השאלה היא רק מה עושים עם זמן ה'ביחד' הזה שניצור לעצמנו".
