תמר התינוקת נשארה לבד בביה"ח, מחכה שמישהו יבוא לקחת אותה

יום אחד הטלפון צלצל עם הבשורה הכי טובה שיכולנו לקבל. ולא, זו לא היתה אראלה. זו היתה עובדת סוציאלית שהודיעה לנו שתינוקת קטנה נמצאת עכשיו בבית החולים וזקוקה למשפחת אומנה. נסענו לשם ומצאנו תינוקת מתוקה, עם זוג עיניים חכמות, שואלות, אף פצפון ותלתלים - עטופה בחבילת שמיכות בעריסת בית חולים. כמו מכת ברק, דקה וחצי, אולי קצת פחות, התאהבנו בה לגמרי.

הסיפור הזה, הוא ממש לא מה שציפינו או שתיכננו. כשהציעו לנו להפוך למשפחת אומנה, לא דמיינו את תמר (שם בדוי), תינוקת מתוקה כזו. היינו אז כבר לא צעירים והייתה לנו בראש תמונה אחרת לגמרי: חשבנו על ילדים קטנים, מפוחדים, שזקוקים נואשות לבית ולהמון אהבה. בדמיון הכי פרוע שלנו לא העלנו את החבילה המתוקה הזו, במשקל נוצה - יפהפייה, בריאה, שלמה, עם אצבעות דקיקות, שבמקרה נולדה בזמן לא נכון, במקום לא נכון, לעולם ולסיטואציה שלא יכלו להכיל אותה ונשארה בבית החולים לחכות, לבדה, עד שמישהו יגיע לאסוף אותה.

שנכבוש את ההימליה או נציל ילד בסיכון?

מזה ארבע שנים אנחנו שייכים לקבוצה מיוחדת מאוד של משפחות שהחליטו להיות משפחות אומנה. ההחלטה הראשונית נבעה מתהליך די טבעי של זוג שנמצא במחצית השנייה של החיים, עם ילדים שחלקם כבר בגרו, שהתלבט - האם עדיין אפשר להספיק לעשות משהו משמעותי בחיים? האם זה הזמן לכבוש את ההימלאיה או לרוץ למיליון? או לחילופין - אולי אפשר לעשות משהו בשביל מישהו? אולי לסייע לילד נזקק?

את הבכי הזה כבר אי אפשר להפסיק

רק לאחר זמן מה, עם שוך מהומת הקליטה וארגון החדר לקטנה, הבנו שמשהו חסר. העיניים היפות שותקות, חודרות לנשמה ללא צליל. אין פטפוטי תינוקות, אין בכי, אין גיהוק, אין קול. שקט ודממה. תינוקת ששכחה איך לבכות, מכיוון שידעה שגם אם תבכה, אף אחד לא יגיע. התפתחה אצלנו דאגה גדולה. במשך שעות סבבנו אנו והילדים את העריסה על קצות האצבעות, ניגשים בזהירות, מקשיבים ומקווים, אולי תצא בת קול קטנה.

חלף כשבוע עד שנשמע הצליל המיוחל. ללא התרעה מוקדמת, נשטף הבית בכי תינוקות, בכי אמיתי של נפש קטנטנה שחוותה מצוקה גדולה. אולי רעב, אולי חיתול? מי זוכר על מה זה היה. בכי פתאומי שלנו הוא נשמע כקול פעמונים ויחד איתו הגיעה הכרה עמוקה. את הבכי הזה כבר אי אפשר להפסיק! לבכי הזה, החדש, כבר יש אוזן קשובה. אחר כך היא "הלכה על כל הקופה", בכי גדול, עמוק, גרוני ומלא הבעה, עם דמעות ענקיות, מתגלגלות על ריסים, שאין להן סוף. גם אנחנו בכינו, אבל מהתרגשות ושמחה.

לב ענק ואהבה אין קץ

והיו גם הבונוסים הקטנים, כמו האחריות וההתגייסות של המשפחה המורחבת - הדודים, הסבים והסבתות, הוויתור והתובנות של הילדים הגדולים, כמו גם רגשות הגאווה והקנאה המעורבים של הבת הקטנה. חשבנו שלימדנו אותם שיעור אמיתי במודעות חברתית כשהתגייסנו לשמש כמשפחת אומנה וכשהם יגדלו הם כבר יהפכו סדרי עולם. והנה, לא. הם אלה שלימדו אותנו שלא חייבים לעלות על בריקדות כדי לחולל מהפכות. אפשר גם בחיי היום יום, לראות את השינוי קורה בתוך הבית. לראות אותם הופכים לבני אדם מלאי רגישות ומסירות ונתינה לזולת, עם לב ענק ואהבה אין קץ.

זכינו כולנו ואנחנו עדיין זוכים בכל יום מחדש לקחת חלק בהפיכת הפצפונת הזאת שקיבלנו במתנה מהעמותה ומהחיים, לישות נבונה ומלאת כישרונות, יפהפייה ושובת לב. אנחנו רואים אותה צומחת מולנו, ילדה מוזיקלית, רוקדת מקסים, מלאת אנרגיות ושמחת חיים. כולנו אוהבים אותה אהבת נפש, מפנקים אותה בכל הזדמנות והיא מצדה, מבקשת עוד ועוד חיבוקים ונשיקות כל הזמן וגם מקבלת. אומנה היא זכות נדירה לעשות משהו חשוב עבור ילד שזקוק לבית חם ובעיקר עבור המשפחה שלך עצמך. נכון להיום אראלה עדיין לא התקשרה, אבל גם אם היא לא תתקשר לעולם, אנחנו כבר זכינו בהגרלה הגדולה.

איך אתם יכולים לעזור?

עמותת "אור שלום" מחפשת בימים אלה משפחות אומנה ל-50 ילדים ממקומות שונים ברחבי הארץ. חשוב לציין שמשפחות האומנה זוכות לסיוע כספי ממשרד הרווחה, על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה. עובדת סוציאלית של העמותה תלווה את המשפחה לכל אורך הדרך ותסייע בפתרון קשיים ודילמות בתהליך האומנה. בנוסף, אור שלום מקיימת קבוצות העצמה להורים ולילדים קולטים וכן ערבי הרצאות, ימי עיון וימי כיף למשפחות. עם קליטת הילד/ה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק.

משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מוזמנות לפנות לעמותה, בטלפון: 03-6186050, שלוחה 115 או במייל .