השבוע כבר נכנסנו למרתון של ישיבות הורים בבתי הספר, שמטרתן העיקרית היא לאסוף צ'קים מהורים למימון כל מה שלא נכנס ל"חוק חינוך חינם". ברוכים הבאים לחינוך חינם, בדפים שלפניכם תוכלו לראות כמה זה יעלה לכם השנה. "אז יש לנו את סל התרבות וסל הטיולים ומסיבות הסיום ומה זה סעיף סביבה מתוקשבת?", שאלתי. "זה כולל הוצאת עיתון וגם בניית אתר בית ספר". "אה... ומה זה עיצוב סביבה והעשרת הסביבה?", המשכתי. "נו, זה גם לקניית חומרי אמנות וכל העיצוב המדהים הזה שאת רואה כאן מסביב, את מבינה?".
אני מבינה הכל. אני מבינה שאם רוצים פינת חי בחצר, אנו ההורים צריכים לממן ואם רוצים סייעת לכיתות נמוכות, גם אז פונים להורים. אני מרגישה שמשנה לשנה, מספר סעיפי הרשות לתשלום הולך וגדל. יש תוספת חוגים בתשלום, שעות לימוד, יש כמעט הכל, חוץ מדבר אחד שעבורו בשמחה הייתי משלמת וזו הזכות לבחור את המורים הטובים ביותר לילדינו. בואו נממן כבר גם את המורים הפרטיים במסגרת "חינוך חינם" שלנו וזהו זה.
שבויים במערכת
אנחנו בדרך הבטוחה להפרטת החינוך בישראל, בהליך איטי ושקט. רוצים להאריך את יום הלימודים? אין בעיה. שלמו עבור קרן קרב. רוצים לצמצם כיתות? גם, אין שום בעיה. יש כיתות ייחודיות בתוספת תשלום. ואנחנו, ההורים, על תקן שבויים במערכת הזו. נכון שעל פי חוק אין אנו חייבים לשלם את כל התוספות הללו, אבל בבתי הספר מגישים לנו אותם תחת קורת גג אחת.
לא כולם מודעים בכלל להבדלים בין תשלומי חובה ורשות. אני יכולה להעיד, למשל, שבישיבות תחילת השנה מפעילים לחץ על הורים לא מנוסים בכדי לקדם תכניות כאלה ואחרות. כשילדיי עלו לכיתה א', טענו בפנינו (הורים אחרים) כי הרוב מחליט על מימון סייעת לכיתה ואם הרוב החליט, אין ברירה. כולם חייבים להשתתף. רק כעבור מספר שנים הבנו שאין זה כך. יכולנו לסרב ולמעשה, לא כולם גם השתתפו. אני לא טוענת כאן בעד או נגד סייעת או כל דבר אחר. אני רק טוענת כי חייבים שקיפות. ההתנהלות הזאת יוצרת אנטגוניזם ותו לא. אני מאמינה שאין זו הדרך. תשאלו כמה כל אחד מוכן לתרום למערכת. הסבירו שאם לא כולם משתתפים, צריכים לממן את המסרבים. לפחות נדע שתרמנו.
אם אנחנו כבר משלמים - תנו לנו להחליט
אז ראשית, הרשו לי לעדכן את הלא מעודכנים. תשלומי חובה, לפי חוזר מנכ"ל ס"ג 3(א), הם רק סעיף של ביטוח תאונות אישיות ובריאות השן. כל השאר הוא בגדר רשות. ובמידה ואין באפשרותכם לשלם עבור כל התוספות ואתם לא מוגדרים כזכאים לסיוע, בית הספר אמור לדאוג לפעילות חלופית לכל תלמיד שלא משתתף בהצגה, טיול או מה שזה לא יהיה. נכון, זה לא הוגן כלפי הילדים. אף אחד לא רוצה להסתכל לילד בעיניים ולומר לו, "אותך לא לוקחים להצגה" וכאן, בדיוק בנקודה הזו, מתחיל חוסר השקיפות והפעלת הלחצים על ההורים.
ועדיין, לדעתי כל העניין לא פחות לא הוגן גם כלפי ההורים. צריכים לחשוב על פתרון אחר. אפשר הרי לבחון רצונות ויכולות של ההורים מבעוד מועד ורק אז לבנות תכניות לשנה הבאה. למה שלא ישאלו אותנו אם אנחנו מעוניינים לשלם עבור קישוטי קירות? אולי אנחנו מעדיפים להשקיע את אותו הסכום במשהו אחר? ואולי באמת לא כולם יכולים להרשות לעצמם לבזבז אלפי שקלים בשנה על "חינוך חינם"? ואולי כדאי להוריד חלק מהתכניות מראש, במקום לרדוף כל השנה אחרי ההורים המסרבים?
אני לא בעד ההפרטה, אבל זו בושה וחרפה שמשרד החינוך מתפאר בהישגים ופעילות נמרצת על הגב שלנו. ואם כבר אנו משלמים, שייתנו לנו להחליט מה סדרי העדיפויות. אני, אישית, מעדיפה להשקיע בהוראה; להביא עוד מורים למערכת, להעלות את איכות ההוראה ולצמצם כיתות. אין דבר יותר חשוב מזה. לכך נועדה מערכת החינוך ולא כדי לספק לתלמידים עוד הצגה, עוד טיול או עוד מסיבה.
