חשבתי שזו קואליציה ערכית, דמוקרטית, עם סדר יום חברתי כלכלי. סיפרתם לי שיש כאן מגזר שלא ממצה את כושר ההשתכרות, שלא תורם. אמרתם: יש למגזר הזה אמונות, כל הכבוד, אבל זה עניינו. לא על חשבוננו. אמרתם: הבה נוציא אותם לשוק העבודה. זו לא מלחמת תרבות. זה לא יפגע באורחות חייהם. זה לא יפגע בכלכלתם. להיפך: יהיה להם גם וגם. הם יצעדו לפי הדרך שבחרו בה, אבל ייכנסו לשוק הכלכלי של המדינה. יהיה טוב גם לנו, גם להם ושלום על ישראל. חשבתי שאתם מתכוונים לזה.
הילדים שלנו - הם כבר פה
הייתי תמימה. טוב, אתם הפכתם אותי לכזו; שטפתם את מוחי שוב ושוב, בטורים אינסופיים בעיתוני סוף השבוע, בסטטוסים בפייסבוק, במהדורות בערוץ השני. בעצם, איפה לא? חזרתם על מסר קליט - צאו לעבוד. גברים, נשים, צאו לעבוד. נשמע טוב. רציני, ערכי. אז עשיתי את זה. הייתי תמימה.
נשים חרדיות רבות החליטו: אני יוצאת לעבוד. יום שלם. יש בבית כמה ילדים קטנים, כמה בינוניים, כמה גדולים. הם כבר פה. הם כבר נולדו. הם נולדו כשזה עוד היה חוקי לעשות ילדים. סליחה, כשהם עוד לא נחשבו לנטל כלכלי. הם כבר פה והם צריכים מקום להיות בו בצהרים, כדי שנשים משכילות ובעלות מקצוע מהמגזר החרדי תוכלנה לעבוד יום שלם.
וזה משהו שכבר היה. הפתרון כבר היה. ואני מדברת על הצהרונים, נושא שכתבתי עליו בשבוע שעבר. עכשיו אני רוצה לדבר על מעונות היום, שאפשרו את האופציה לעבוד יום מלא - לנשים שבעליהן לומדים בכולל, אברכים. שוב, מושג זר לכם, אבל הרי אמרתם שאין כאן מלחמת תרבות.
כדאי בכלל לצאת לעבודה?
המדינה לא זרקה כסף על אי יצרנות. המדינה אפשרה לאותו חלק מהמגזר החרדי שכן עבד, ואני מדברת על הנשים, לעבוד. ברצינות. יום שלם. להתקדם מקצועית. לתרום להנעת כוחות השוק.
רק כדי שתבינו במה מדובר: מעונות היום מחולקים לפי דרגה. אישה שעובדת משרה מלאה וסך הכנסתה מגיע לרף מסוים, מגיע לה דרגה 3 או 12. כלומר, אישה משלמת למעון וכן, היא משלמת מאות שקלים, אבל לא אלפי שקלים במקרה שסך הכנסתה אינו עולה על סכום מסויים. כאמור, לפי הקריטריונים של משרד התמ"ת וזה אגב תקף לכולם. לא רק לחרדים. מחשבים את משכורת האישה פלוס משכורת הבעל פלוס מספר הילדים וכולי.
והנה, מגלות השנה הנשים שבעליהן אברכים ומשתכרים כיום כשמונה מאות שקלים מלגת לימודים בלבד, שלפי החוקים החדשים משרד התמ"ת לא מחשב מלגת כולל כמלגה בכלל (מה, אתה יושב ולומד? בעיה שלך! צא לעבוד). הנשים אינן זכאיות להנחה. כך יוצא שאלפי נשים נידונות לכלייה. עליהן לשלם מחיר מלא במעון ושוב, עולה השאלה, לאור העובדה שלעתים יש יותר מילד אחד במעון בדבר כדאיות היציאה לעבודה.
נתניהו, לפיד, אני רוצה להאמין לכם
חוק המעונות היה כלכלי, דמוקרטי, מועיל, אבל הוא לא היה פופוליסטי. זה לא עבד בשבילכם, אז הסתתם מגזר במגזר. שיסיתם חרדים במתנחלים, חילונים במתנחלים, חילונים בחרדים.
השנאתם מגזר גדול, שומר חוק, חלק מבניה של הארץ הזו, ישראלים, אבל שונים. הסתתם. אמרתם ש'הם' שונים. ואז אמרתם, בואו ניקח להם. אבל זה נשמע רע, נכון? אז אמרתם, בוא נגרום להם להיות מועילים. בוא ניטיב איתם.
זה נשמע כל כך טוב וקליט שגם אני האמנתי. הייתי תמימה, כבר אמרתי? אני רוצה להאמין לכם, אדונים יקרים, מר נתניהו, מר לפיד, מר בנט. רוצה להאמין לכם שאתם מאמינים לעצמכם כשאתם מספרים על דמוקרטיה, ערכים, כלכלה. אני רוצה להאמין לכם שאתם מאמינים לעצמכם, אבל אתם לא נותנים לי. אתם מכריחים אותי לצאת מהתמימות, להתפקח מהאשליות, להתעורר אל הסיוט. לחוות ממשלה שזורעת שנאה בתור מטרה; ממשלה שמוכנה לחבל במנועי צמיחה כלכליים, העיקר לחנך את החרדים, העיקר להוכיח שכבר לא מקבלים מהם פקודות.
ואז לקרוא לשנאה והחבלה הללו בשמות קליטים שנראים טוב בסטטוס הבא בפייסבוק; כבדו את עצמכם; תפסיקו למנוע מאנשים להאמין שאתם מאמינים לעצמכם; תתחילו להגיד את האמת, שזו מלחמת תרבות, שאין שום כוונה לקחת בה שבויים; שלקחת למגזר שכרגע הוא השעיר לעזאזל זו מטרה ערכית, דמוקרטית וכלכלית בפני עצמה, פשוט בגלל שככה החלטתם, בלי קשר לכלום. תגידו את זה ככה. אני אאמין לכם ואקנה את זה. אני תמימה, כבר אמרתי. תפסיקו לשקר.
