נכון שצברנו וותק של חודש מאז תחילת המלחמה, אבל זה לא הופך את זה לנסבל יותר. מלחמה היא לא משהו שמתרגלים אליו. חוסר הוודאות, המתח והעובדה שכל שיחת חולין הכי קטנה מתחילה ונגמרת ב"המצב" מעכירה את אווירת החופש הגדול.
הנה כמה רעיונות שיעזרו לילדים בהתמודדות המתמשכת עם המלחמה המתארכת:
נהלו סדר יום
שגרה היא הוודאות, היציבות ולכן מייצרת ביטחון. דווקא בתוך המציאות הכל כך לא צפויה שנכפתה עליהם, ניהול סדר יום הכולל שעות קימה, ארוחות, פעילויות ושעות שינה הוא עוגן נפלא לבריאות נפשית.
תנו להם משימות
אולי זה ישמע לכם הזוי, אבל ילדים מאוד אוהבים משימות ומטלות. הם אוהבים להרגיש עצמאיים ואחראים ושנותנים להם יותר ויותר סמכויות של גדולים. אל תקחו את זה מהם, גם אם נדמה לכם שהם עכשיו מתוחים וקשה להם. אתם יכולים למשל להציע להם פעילויות "פילנטרופיות" ויש כל כך הרבה. במיוחד עכשיו, כשבקשות מגיעות מכל ערוץ תקשורת אפשרי הקוראות לנו לשלוח חבילות לחיילים, צעצועים לילדים במקלטים, אפייה לפצועים. תנו להם להכין, לארוז, לכתוב, לשלוח. היכולת שלהם לעזור והסיפוק מכך שהם עשו למען הרווחה של מישהו אחר, ממקמת אותם בצד ה'עושה', שזה הצד שמכיר לנו את העוצמות שבנו.
דברו רגשות
רגשות לא נעימים כמו פחד ועצב לא אוהבים חושך, כי אז הם גדלים למימדים מפלצתיים. הם הרבה פחות מאיימים כשמוציאים אותם לאור. גם אם לא עשיתם את זה קודם מכל סיבה שהיא, בין אם לא ידעתם איך או לא ייחסתם לזה חשיבות, זה זמן מעולה להתחיל. התחילו בלברר: "איך אתה מרגיש?"; להיות אמפתיים: "כן זה באמת קצת מלחיץ"; לא לבטל: "אין מה לפחד. זה שום דבר"; ואז ספרו להם על מצבים דומים שאתם חוויתם, עם דגש על איך התגברתם עליהם. עכשיו, הציעו להם למצוא יחד פתרונות.
תמכו בהם
במצבי מתח ולחץ, ילדים יכולים לחוות בעוצמה גדולה יותר רגשות כמו עצב, פחד, כעס ואף רגרסיה שתבוא לידי ביטוי בחזרה להתנהגות קודמת, כמו שינה עם ההורים, הרטבה ועוד. זה נורמלי. אנחנו יודעים זאת, אבל הם לא וזה מוסיף להם תחושה של אכזבה וחוסר שליטה. עודדו אותם, דברו על זה כחוויה זמנית ושדרו ביטחון ואמונה שהמצב התפקודי הרצוי יחזור לקדמותו.
הפסיקו לצרוך חדשות כל הזמן
תוכניות האקטואליה עובדות 24/7 וממלאות אלפי שעות שידור. המוזיקה הדרמטית והמראות של פיצוצי המנהרות והלחימה שמלווים כל פתיח וסגיר של תוכנית או יציאה לפרסומות, מעוררים חוסר שקט תמידי. אם אתם זקוקים למידע שוטף, עשו זאת כשהם לא בסביבה.
שימו לב למסרים מבלבלים
מצד אחד ייתכן ואתם מספקים חיזוקים בסגנון "אני שומרת עליך", "אל תדאג, יש לנו כיפת ברזל", "יש לכם מקלט בגן", שזה נפלא. מצד שני, הם מוצאים עצמם עדים לשיחות המבוגרים שלכם, בהם אתם אומרים בהתרגשות "בואנ'ה, אשכרה זה נפל בגן ילדים. איזה מזל שלא היה שם אף אחד", "הם לא רוצים שלום. הם רוצים להשמיד אותנו". אם אתם רוצים לפרוק ולאוורר את הפחדים והדאגות שלכם, עשו זאת במקום פרטי, עם מבוגרים אחרים.
שדרגו את המקלט
הפכו את הממ"ד או המקלט למקום נעים ומזמין והפנו אותם לשהות שם מדי פעם, לא רק בזמן אזעקות, כדי שיתפס גם בחוויות חיוביות ולא רק שליליות.
עודדו אותם לבלות בחברת בני גילם
דרך משחק או שיחה הם יגלו שחבריהם עוברים את אותן חוויות רגשיות. ההבנה הזו מקדמת תחושה משחררת של "אני לא לבד", נותנת לגיטימציה 'להרגיש את מה שאני מרגיש' ומאפשרת לבחון דרכי התמודדויות אחד של השני ו"להעתיק" אותן.
השתמשו בהומור
הומור הוא כלי התמודדות נפלא. לא הומור שחור (ילדים לא מבינים אותו) או גזעני. תראו סרטים מצחיקים, ספרו בדיחות, צחקו. במצבי מתח אנחנו שוכחים לעשות את זה. לצחוק יש איכויות כימיות מרפאות; הוא משחרר אנדרופינים ונוירופטידם לדם ומוריד את רמת הלחץ ומקדם מחשבות חיוביות על החיים.
עשו פעילות ספורטיבית
מאותה הסיבה. פעילות גופנית מסייעת לבריאות הנפשית ומורידה מתחים.
לסיכום: המלחמה הזו היא עובדה קיימת. אין לנו בחירה בהחלטה על עצם קיומה ומשך הזמן בו היא תתרחש. כן יש לנו בחירה בדרך בה נתמודד איתה ומה שהם יראו הם יקחו כמודל להתמודדויות במצבי לחץ בהמשך החיים.
