השבוע הוזמנתי לתכנית "מדברים על זה" ברשת, בנושא כיצד שורדים את החופש הגדול. אחת המשתתפות העלתה את סוגיית הנוער המתבגר ואת הקשיים שמצפים לכל אחד ואחת מאיתנו בגידולם, כאשר לפי דבריה, בחופש הגדול, כל העניין הופך לפצצה מתקתקת. אנחנו ההורים הופכים בין רגע לגורם מפריע מבחינת אותם המתבגרים והתמודדות עמם מחייבת תכנון אסטרטגיות ברמת מלחמת עולם שלישית.

הכניסו את הילדים לפרופרציות!

פצצה מתקתקת? נדהמתי. ראשית, מה זה "בין רגע"? היכן היו כל אותם ההורים שתחת אפם גדלה ה"מפלצת" הזו? שנית, אינני מבינה מה קשר של כל זה לחופש הגדול. מה, כל השנה אותו נער מתנהג למופת ובקיץ הוא הופך את עורו? וחוץ מזה, אצלנו ברוסיה היה פתגם כזה: "מה שזרעת - תקצור". אותו ילד מתוק עם תלתלי זהב, גדל יותר מהר ממה שהיינו רוצים וכמה שקשה לנו לומר "לא" לגומות חן הללו, שווה להתחיל דקה אחת קודם. ובעניין החופש הגדול, כדאי מראש מגיל קטן להכניס את הילדים לפרופורציות.

אותן האמהות שעם צלצול האחרון נכנסות להיסטריה ומתחילות מיד בתכנון לוח פעילויות עמוס לעייפה ומה שאת שומעת מהן זה - "קנית כרטיסים לספארי; שיבצת ביומן יום בילוי בימית 2000; מצאת מקומות במלכת שבא; ומה עם חו"ל, לאן טסים השנה?", אותן אמהות עושות טעות חמורה. מניסיוני האישי (כי גם אני תקופה נסחפתי בזרם) לא משנה לכמה אטרקציות תיקחו את הילדים, גם באמצע נופש באילת, לאחר בילוי בדולפינריום ושיעור צלילה ראשון, עדיין תשמעו את ה"משעמם לי" ברגע שתתיישבו לנוח או לאכול ארוחת צהרים. ולמעשה, כמה שתשקיעו יותר ותספקו יותר גירויים כך תשמעו את ה"משעמם לי" לעתים קרובות יותר. מחר תציעו לילד בילוי בסופרלנד והוא ישאל אתכם "מה, היורודיסני נסגר?". הרי לאחר נופש ראשון בחו"ל, מבחינתו זה must כל חופש גדול. מה, לא טסים השנה?! לא יכול להיות!

חופש הוא לא נופש

הפטנט הכי טוב לחופש הגדול הוא לזכור שפחות זה היותר החדש. קחו את הילדים לאטרקציות, אבל מעט יותר. כך גם יהיה להם למה לצפות וגם הם ידעו להעריך את זה שהשקעתם מזמנכם ומכספכם למענם. נקודת המוצא היא שאין שום דבר שהוא חובה. יש לכם זמן פנוי, בא לכם לבלות חצי יום או יום במקום כלשהו? אז קדימה. לא בא לכם או שאין תקציב? לא קרה כלום. הכל בסדר. חשוב מאוד להפנים שחופש הוא לא נופש. כיצד אנו מצפים להבנה זו מילדים, אם אנו בעצמנו לא קולטים את זה? "מה, אתה לא מבין שיש לי עבודה ואני באמצע פרויקט חשוב?"

לא, הוא לא מבין. כי אף אחד לא דאג להסביר לו שהחופש הגדול הוא לא הנופש הגדול. מבחינתו הוא יוצא להרפתקה אחת גדולה; הוא רואה סביבו שלל פליירים אשר מפרסמים קייטנות אקסטרים - בכל יום אקשן מסוג אחר, כל אחת מבטיחה הרים וגבעות. הוא שומע מחבריו על כזה מבחר יעדי טיסה שלא היה מבייש את פילְיַ‏אס פוֹ‏ג מ"מסביב לעולם בשמונים יום" ואז הוא בא אליך ובוחן את כוונותיך לקיץ הקרוב ואתה, גם אם לא תכננת וגם אם לא ממש יש לך זמן פנוי לכך, עדיין משתדל לא לאכזבו. קשה לך לומר לו "לא יכול" ואתה מבטיח "בוודאי נלך לפה ולשם. אל תדאג. יהיה בסדר". אף אחד לא חושב שמשהו לא בסדר בתמונה הזאת? אני זוכרת עד היום את חופשות בית הספר שלי. ידעתי שמצפה לי נופש כזה או אחר, אבל היה לזה תאריך התחלה וסיום, אשר תאם לחופשת הוריי מהעבודה. ידעתי היטב שבשאר ימי החופש הגדול אני צריכה להסתמך בעיקר על עצמי מבחינת הבידור ואם הוריי בכל זאת לקחו אותי לבילוי כיפי, זה ברמת בונוס.

אני אישית בעד החופש הגדול. אני מאמינה שגם מורים וגם תלמידים זקוקים למנוחה. ולכך בדיוק נועד החופש - למנוחה. הילד יכול לקום מאוחר יותר וללכת לישון מאוחר יותר (וגם לזה יש גבול); הוא יכול לבלות עם חבריו; הוא יכול להתפנות לדברים שהוא אוהב ולא מוצא עבורם זמן במהלך השנה, כמו יצירה, משחקי כדור או אופניים; הוא יכול סוף סוף להתפנות לסידור חדרו וארונותיו (נגמרו התירוצים) וגם לסייע במטלות בית או בייביסיטר על אחיו הקטנים, במיוחד אם משעמם לו.