לפני שנה נשמתי לרווחה לאחר שמשרד החינוך הודיע על הקפאת מבחני המיצ"ב החיצוניים, אך לא זכיתי ליהנות מהמהלך, היות ובשנה הבאה חוזרת הבחינה ובני, שעולה לכיתה ה', יהיה חייב להתמודד עם הטירוף שהיא יוצרת. ולמה? כיהוועדה שבחנה את עתיד המיצ"בהחליטה חד-משמעית כי לא ניתן לוותר לחלוטין על המבחנים, המהווים כלי מדידה חשוב. כל זה למרות שהתברר כי נוצר חוסר איזון וככל שהמדידה הפכה תכופה יותר, היא השפיעה על הלמידה עצמה בבתי הספר ובכיתות. כלומר, שר החינוך, שבכל עת מדגיש את חשיבותה של הלמידה המשמעותית, הגיע למסקנה כן להמשיך עם מבחנים הללו (בכל שלוש שנים במקום שנתיים, ביג דיל), בידיעה שהם פוגעים באותה הלמידה המשמעותית. מישהו יכול להסביר לי את זה?
מה בדיוק בודק המבחן הזה?
נתקלתי לראשונה במבחני המיצ"ב רק לפני שנתיים. לפני כן שמעתי מיצ"ב פה ומיצ"ב שם, אבל חשבתי שמדובר בסתם שם של מבחן מסוים ולא ייחסתי לכך חשיבות. כשבתי הגיעה לכיתה ה', כבר בתחילת השנה המחנכת העלתה את נושא המיצ"בים בישיבת הורים ואני חייבת לומר שזה לווה בדיון סוער. ועדיין, רשמתי לעצמי שיש מבחנים חשובים לילדה השנה ולא נכנסתי לעומק.
ברגע שקלטתי כי מתחילים להתכונן למיצ"בים בשיעורים, הדפסתי לבתי גם אני כמה דוגמאות. נדהמתי. בעיקר ממספר הדפים שבזבזתי. רק על מנת לסיים את המיצ"ב בשפה, אני עצמי הייתי נזקקת לכדורים יותר חזקים מריטלין (כ-30 עמודים, 3 טקסטים וכ-11 שאלות על כל אחד. משימת כתיבה, נו, באמת?). אבל עזבו את האורך. ארוך מדי, ניחא. מה עם התוכן? מה בדיוק בודק המבחן הזה? לדברי חברתי, מורה לאנגלית בשכבת ה', "היו במבחן לפחות שתי שאלות שלא נתנו בהם לתלמידים כל סיכוי. כדי לענות עליהן את צריכה גם ידע באנגלית ברמת בגרות וגם רמות חשיבה גבוהות שעדיין לא התפתחו בגיל הזה".
אז מה מטרתם של מבחני המיצ"ב? לפני כשנה וחצי כתבתי שמה שבאמת מפריע לי זה לא התוכן או האורך של המבחנים, אלא העובדה שאף אחד לא מצליח לספק לי תשובה מספקת לשאלה מי בכלל צריך את המבחנים האלה. ילדים בוודאי היו מוותרים עליהם, כמו על כל מבחן אחר. לא נראה לי שהורים זקוקים למיצ"ב. אמנם שמעתי שיש כאלה שנעזרים בתוצאות המיצ"ב לבחירת בית הספר, אבל לרוב רובנו אין באמת בחירה אמיתית בין בתי ספר ואולי עדיף לא לדעת ו/או לא לשפוט טרם זמן את בית הספר. תמיד יש הפתעות, לא?
המיצ"ב לא ממלא את תפקידו
אז מי צריך את המבחנים? האם המורים זקוקים למישהו מבחוץ שיאמר להם מה קורה אצלם בכיתה? זה מה שטענו בזמנובראמ"ה(רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך). תוצאות המבחנים נועדו לשמש עבור מנהל בית הספר וצוותו כלי עבודה מרכזי לתכנון משאבים ולניצולם, כלומר כלי לניטור התהליך הלימודי, לקביעת המדיניות הפדגוגית ולהקצאת המשאבים השנתיים. היום טוענים במשרד החינוך כי "עד עכשיו בית הספר קיבל נתונים ולא תמיד ידע מה לעשות איתם" והוחלט לצרף לצוות בית הספר תפקיד חדש - רכז הערכה, אשר יעזור לנתח את הנתונים ולעבוד איתם. ובכן, אני שואלת - אם כך, על פי מה הוחלט שזהו כלי מדידה נחוץ? במיוחד אם עד כה שום צד שמעורב בתהליך לא הצליח לתת תשובות מספקות למי באמת זקוק למבחן זה?
"מבחני המיצ"ב הם יוזמה של משרד החינוך שאין לה אח ורע בנוף הבין-לאומי". טוען פרופ' קאהן. "המיצ"ב כפי שהוא מיושם, לא ממלא את תפקידו. אף מנהל אינו יכול לנטר את הישגי תלמידי בית הספר אם לרשותו תוצאות הישגי כיתה אחת בלבד, שנבחנת אחת לארבע שנים ולהקצות לפי זה משאבים באופן דיפרנציאלי. אין מנוס מביסוס תהליכי קבלת החלטות על הערכת הישגים פנים בית ספרית. ממילא, ההחלטות החשובות קשורות לאסטרטגיות ההוראה של המורה וצריכות להיעשות על ידי כל מורה, במהלך כל שיעור ומעבר לשיעורים. המורה הוא המחליט כיצד להתקדם בחומר על פי המשוב שהוא מקבל במהלך השיעור. זו מדידה שנעשית על ידי המורה בלבד ואין אפשרות שהיא תעשה במדידה חיצונית. כלומר, תהליכי קבלת ההחלטות בהוראה ובלמידה מתבססים על שיפוטים והערכות סובייקטיביים של המורים ואין בכך כל רע. שכן בניגוד למבחנים אובייקטיביים, שציוניהם אינם יכולים להתפרש במונחים אבסולוטיים, מורים יכולים לעשות הערכות סובייקטיביות (לא מספיק, טוב, וכד'). הערכות אלה יכולות לשמש גם בסיס לתהליכי קבלת ההחלטות ברמה הבית ספרית".
אז מה יש לנו כאן? יש לנו מבחנים שככל הנראה כל מטרתם היא להכניס את המערכת ללחץ. אולי מישהו שם למעלה חושב שזוהי דרך לשפר את איכות ההוראה. המורה לא מספיק טוב? בואו נלחץ עליו, נבחן אותו, נציג לו את התוצאות ואם המורה עדיין לא קולט מה רוצים ממנו - ננתח לו את התוצאות, נצייר לו גרפים ונכין טבלאות. אנו (במשרד החינוך) נעשה את המקסימום בלהוציא למורה המסכן את הקישקעס. אף אחד לא יוכל להאשים אותנו בחוסר מעש. לדעתי, זהו הקו המחשבה. במקום לחפש את הדרך הנכונה ולבצע את השינוי הנדרש במערכת, עוסקים רק בכיסוי תחת. ואני חייבת להודות שהתאכזבתי קשות משר החינוך, הרב שי פירון. לרגע אחד נדמה היה כי "יש מלך בירושלים" והתברר שהמלך הוא עירום.
