אומרים שאחרי המעשים נמשכים הלבבות. מתברר שסיפורים נמשכים אל סופרים, שאחרת אין לי הסבר למקרה שאירע לנו ביום שישי האחרון, פרט להסבר אחד המניח את הדעת: רצה אלוקים לספק לי סחורה לטור השבועי...
ארבעים דקות לבוא המלכה
מעשה שהיה כך היה: באמצע השבוע נכמרו רחמי על ילדיי ובהבל פה החלטתי - השבת נוסעים! מחליפים אווירה, מחליפים בית ואם אפשר מחליפים יסורי מצפון הוריים. קיוויתי כי ההכרזה שלי תחפה על שעות של אמא השקועה בעבודה וילדים המחפשים את האם האבודה. נוסעים לשבת. ההכרזה גרמה לכל תושבי הבית לתהות על גורל בגדי השבת שלהם ולהתחיל לארוז.
הבעל התגייס למשימה והזמין וילה. וכך, עליזים ומאושרים, העמסנו בשישי בצהריים את כל הכבוּדה ויצאנו לדרך בשני רכבים. הרכב שלי כרגיל טעה בדרכו וידע להגיע למקומות קסומים. שמש זרחה, העצים בצדי הדרך ירוקים, הפרחים פורחים, נחלים זורמים, נוף מרהיב עין - מה עוד נבקש?
לאחר שגמענו וגמאנו מפלאי הבריאה והילדים זכו לשיעור טבע ותיירות, שמנו פעמינו לעבר הצימר. ארבעים דקות נותרו לנו לבוא המלכה.
שני קונילמל
ישנם רגעים בחיים בהם אתה יודע שמשהו הולך לקרות. האינטואיציה אומרת לך שהנה, זה מגיע וכדאי שיהיה לך עד מהימן, כי עוד שנים אחרי תספר את קורות הרגע הזה. כך, בחוש הפנימי המדובר, הרמתי את ראשי. ביד אחת החזקתי את הקטן, שביקש לחקור את המושב החדש במהירות שמוכרת לבני שנתיים ומולי רכב נוסף וממנו יצאה משפחה נוספת, גם הם עם סירים בידיים. ואנחנו, עם החבילות בידיים, צועדים בדיוק לעבר אותה הדלת.
מוחי עדיין לא תפס ולקחו מספר דקות עד שהסירים כמעט ונפלו לכולנו מן הידיים.
"הצימר הזה שלנו. שמא התבלבלתם?" בעלי שאל בקול אדיב.
"הצימר הזה שלנו. שמא אתם התבלבלתם?" הלה השיב לו וראה זה פלא, מראה פניהם דומה מעט, שניהם גבוהים, עם זקן מסודר קטן ומשקפיים.
פניו של בעל הצימר חיוורות, מבטו דבוק אל כולנו והילדים רוקעים בידיים וברגליים בחוסר סבלנות.
מה שמך? "ישראל גרין", שניהם ענו בו זמנית.
הלו, עוד מעט שבת
ברגע הראשון שררה דממה מתוחה ואוזן רגישה יכולה הייתה לפענח שברי הלם באוויר. מהלך מבריק של משחק החיים. אי אפשר לומר שלא הייתה מידה של מתח בין שני הישראל גרין שעמדו עם הסירים בידיים - אחד מול השני, כששאר בני המשפחה בוהים רגע בתדהמה ובמשנהו בשעשוע.
ומה עושים יהודים במקרה כזה? ברגע הראשון מחפשים קשרי משפחה... הלו, עוד מעט שבת, הנשים מזכירות.
וכך נוצרה קומדיית הטעויות: ישראל גרין א', שנשלח על ידי גברת מצפון, התקשר לגברת וויס, בעלת הצימר, כדי להזמין את הצימר לשבת. ישראל גרין ב', התקשר להזמין מקום אצל אדון וויס, שמיהר לעדכן את גברת וויס, שמיהרה להשיב לו שכן, הוא כבר התקשר אליה... והיא שריינה.
הזמן קצר והשבת בפתח. בסופו של דבר נמצא פתרון - קרוואן נוסף שנפתח עבורנו ולמשפחות גרין היקרות הייתה אורה ושמחה ושבת שמחה ולסופרת עדנה.
נ.ב: לכל מי שמתעניין ושואל, לא, אין קשר משפחתי בינינו.
