מיקי ורעות (שמות בדויים), שני אחים בני 4 ו-5 מאיזור המרכז, סבלו כל שנות חייהם מהזנחה קשה ועברו חוויות קשות. למעשה, הם מעולם לא זכו ליחס מצד מבוגר. מיקי הוא ילד חמוד שמחפש כל הזמן את מקומו, בודק אם הוא אהוב וזקוק נואשות לטיפול, חום ויחס. אם יש משהו שמנחם אותו, זוהי נוכחותה של אחותו, רעות, אותה הוא מחפש כל הזמן. רעות, ילדה מתוקה שנקשרת מיד לכל מי שמטפל בה, מחפשת אהבה ושותה בצימאון כל טיפת יחס שהיא מקבלת. לפעמים היא גם מתנתקת ומתכנסת בעצמה.

יחד הם עברו את השנים החשובות של ינקותם וילדותם ויחד הם עברו חוויות קשות, קשות מדי לילדים כל כך רכים. עד שבספטמבר האחרון הוצאו מביתם על ידי שירותי הרווחה. עכשיו הם מחכים כבר כמה חודשים במשפחת קלט, עד שתימצא להם משפחה אומנת, משפחה שתסכים לקחת את שניהם יחד, בלי להפריד אותם מהדבר היציב היחיד בחייהם שנתן להם כוח, בלי לפרק את הקשר הכל כך קריטי הזה. "שני הילדים בעלי פוטנציאל גדול להתפתחות תקינה בסביבה חמה ואוהבת, לצד גבולות ברורים", מספרים בעמותת אור שלום, המטפלת בהן. "הם זקוקים למשפחה שתוכל לטפל בהם בחום ואהבה, תסייע להם לגדול בצורה טובה ותעניק להם את ההזדמנות לגדול בבית נורמטיבי".

"אתם יכולים לקחת גם אותי?"

ואכן, עוד ועוד סיפורים על ילדי אומנה מעידים כי הכל יכול להשתנות. גורלם של מיקי ורעות יכול להשתנות מהקצה אל הקצה אם יגיעו בזמן למשפחה חמה ואוהבת. בדיוק כמו שקרה לרחל (היום בת 22) ואושרית (היום בת 18). הכל התחיל כשהמורות של רחלי בת השבע שמו לב שהיא מגיעה לכיתה עם בגדים מוכתמים, פרועה ובלי סנדוויץ' או שתיה. אחרי ביקור של גורמי הרווחה בבית התברר כי היא סבלה מהזנחה קשה והוחלט להוציא אותה מביתה ולמצוא לה משפחה אומנת. המשפחה שחיכתה לרחלי, לא ידעה כי ברגע האחרון החליטו להוציא מהבית גם את אושרית הקטנה, בת השלוש. הם נדהמו למצוא שתי ילדים קטנות שהוצגו בפניהם ותהו כיצד יעמדו באתגר. ההתלבטות הקשה הסתיימה מיד כאשר שמעו את אושרית הקטנה שואלת: "אתם יכולים לקחת גם אותי?" היה להם ברור שלא יוכלו לסרב לתחינתה של הילדה הקטנה והמפוחדת שחששה להישאר מאחור ולהיפרד מאחותה הגדולה.

השתיים לא זוכרות כמעט דבר מהיום הזה. בתמונה שצילמה אותן אורית, אם האומנה, באותו יום, אפשר לראות שתי ילדות יפות, קצוצות שיער, עם מבט חסר ביטחון בעיניים. מי שיפגוש בהן היום לא יאמין. רחלי בת 22, נשואה טרייה, הקימה בית סמוך להורי האומנה, להם היא קוראת בטבעיות "אבא" ו"אמא" ואותם היא מבקרת מדי יום. אושרית, הצעירה ממנה, עדיין מתגוררת בבית. מאחר שעברה את גיל 18, הפעם זה מתוך בחירה מלאה שלה.

"מסיפורים שסיפרו לי אני יודעת שבהתחלה היינו במשפחה אומנת חסויה", מספרת אושרית. "ואני, מתוך געגוע להורים שלי, פשוט התקשרתי אליהם. פחדנו שבעקבות זה נצטרך להיפרד זו מזו ורחלי אמרה שאם אני הולכת - היא הולכת איתי". הבנות לא נפרדו. הן התאקלמו במשפחת האומנה והמשיכו לשמור על קשר עם משפחתן הביולוגית. מרגע שמצאו את ביתן בבית האומנה החם, הן זכו להרבה חום ואהבה, כפי שהן מספרות היום. "קיבלנו בית, קיבלנו משפחה גדולה, אוהבת ותומכת. תמיד שמח פה. אתה אף פעם לא לבד", מתארת רחלי ואושרית מצטרפת. שתיהן חוזרות שוב ושוב על האהבה שמקיפה אותן ומנסות להביע במילים אוסף של רגשות מורכבים.

"כואב לי שאחותי הקטנה לא יכלה להצטרף אלינו"

בזיכרון המשפחתי צרוב סיפור מיוחד שבו אורית, אם האומנה, אמרה לבנות: "אתן לא חייבות לרוץ ולספר שאתן ילדות באומנה" ואושרית הקטנה ענתה בלי היסוס: "גם מרדכי היה אומן את הדסה והיא היתה מלכה". "אי אפשר לדמיין משפט מרגש יותר", מספרת היום אורית. "הן לא התביישו ולא הסתירו ותמיד כשהיו רואים אותנו יחד, היו אומרים 'איך יצאו לך ילדות כל כך יפות?'"

רחלי ואושרית קשורות מאוד זו לזו, למרות שמדובר בהפכים מוחלטים: האחת פתוחה והשנייה מופנמת, האחת מסודרת והשנייה מבולגנת, אבל הקשר בינהן עמוק ואמיץ. "המחשבה שילדי אומנה צריכים להיפרד מהאחים שלהם כדי למצוא בית, עצובה וקשה לי", משתפת אושרית. "אני לא יכולה לדמיין איך זה לחיות במנותק מאחותי וכל כך כואב לי שאחותי הקטנה לא יכלה להצטרף אלינו. לפעמים אני רואה בטלוויזיה תכניות או סרטים על אנשים שמחפשים בבגרות שלהם את בני המשפחה שהם מעולם לא הכירו. זה נורא קשה".

רחלי ואושרית השאירו בבית הוריהן הביולוגיים שני אחים ואחות קטנה. המעברים בין המשפחה הביולוגית (בביקורים) למשפחת האומנה היו להן קשים מאוד: "היה קשה לחזור אחרי שבת והיה קשה לבוא הביתה ולראות את ההבדל במנטליות בין איך שמגדלים אותנו ואיך שמגדלים את האחים שלנו", מספרת אושרית בגילוי לב. אורית, אם האומנה, שותפה מאוד להרגשה הזו. "אושרית ורחלי היו הפעם הראשונה שבאו אלינו לאומנה אחיות. אני חושבת שיש בזה רק יתרונות עבור הילדים וגם עבור המשפחה. הילדות עצמן לא היו בודדות ויכלו להישען זו על זו וגם לי היה קל יותר, כי בסופו של דבר, זה קצת כמו תאומים. תמיד יש להם זה את זה למשחק, לשיחה, לעזרה". אורית הקפידה להזמין באופן קבוע גם את האחים של רחלי ואושרית לשבתות ארוכות בביתם. "פשוט כדי להשביע את הרצון שלהן בחוויית האחאות", היא מסבירה את הניסיון לפצות על הניתוק.

אורית ובעלה מגדלים בנוסף לחמשת הילדים הביולוגיים שלהם עוד ארבעה ילדי אומנה ומדי פעם, נוספים עוד מתבגרים או ילדים שזקוקים לאהבה ולבית. "תמיד אפשר לקום בבוקר ולמצוא עוד מישהו", צוחקת אושרית.

מימין: אושרית ורחל. שואבות כוח אחת מהשניה
מימין: אושרית ורחל. שואבות כוח אחת מהשניה

ה"ביחד" עוזר לילדים בהתאקלמות

כ-150 משפחות אומנה בארץ מגדלות שני אחים ויותר. מספר לא מבוטל, אבל ברור שהביקוש עולה על ההיצע. "תשעה זוגות אחים ושתי שלישיות אחים ממתינות ממש בימים אלה למשפחת אומנה", מספרת טלי חלף, עו"ס אחראית תחום אומנה בעמותת אור שלום. "קשה לחשוב על האפשרות שנאלץ לפצל אותם בין משפחות, במיוחד כשמדובר בתאומים. מצד שני, גם אי אפשר לחכות יותר. מגיע לילדים האלה יציבות ובית". חלף מבינה שמשפחות אומנה נזהרות ומעדיפות להתחיל עם ילד אחד, מתוך חשש מגודל המעמסה וההתחייבות. "אבל כשמבינים שה'ביחד' של האחים עוזר בהתאקלמות ומקל עליהם ועל המשפחה הקולטת, הסיטואציה מקבלת אור חדש. כשמגיעים אחים, יש להם על מי להישען. בדרך כלל יש קרבת גילאים וזה יוצר קבוצת השתייכות שמקלה על חבלי הקליטה".

חלף מבטלת כל טענה שעלול להיווצר "מחנה" מול הורי האומנה. "מניסיוננו, זה לא סוג של מחנה, כי כל אחד הוא קול אחר: אחד יכול להחזיק את הגעגועים והשני את ההתחברות למשפחה. ברוב המקרים, קל להם יותר. בעוד שילד שמגיע לבד נאלץ הרבה פעמים "לבחור" אופציה אחת מבין השתיים: או להתחבר או להיות נטוע בגעגועים".

בשיחה עם חלף מעניין לגלות שבמגזר החרדי-דתי וגם במגזר הערבי, למשפחות אומנה אין בכלל התלבטות כשמדובר באחים, אבל בקרב משפחות חילוניות זה מתקבל בחששות גדולים. ההפריה המשותפת של האחים, נותנת להם כוח ומוסיפה להם ביטחון בתהליך ההתאקלמות", היא מפיגה את החששות הטבעיים. "גם מהורי האומנה נחסכת המשימה המורכבת והקשה של שמירה ותחזוק הקשר עם אחים שגרים במשפחת אומנה אחרת. זה בכלל לא פשוט ובמקרים שמפרידים, קשה מאוד לתחזק את הקשר הזה. הרבה פעמים הוא נדחק הצדה בעומס המטלות וחיי היומיום ולפעמים גם בגלל הקושי של משפחות אומנה זרות להתחבר סביב קשרי האחאות", מתארת חלף את הסיטואציה הקשה.

מה יעלה בגורלם של האחים המחכים לאימוץ בעמותה? זה תלוי רק במשפחות שיתנדבו לקבל אותם לביתן. לרחל ואושרית היה מזל גדול. הן זכו למשפחה שמלווה אותן עד היום בכל דבר וגם - לא נפרדו לרגע אחד. הן נשארו יחד כל חייהן וגם היום, כשרחל כבר נשואה, הן גרות בסמיכות ולא נפרדות זו מזו. הידיעה ש"אתה לא לבד בכל זה" הייתה מקור הכוח והנחמה שלהן במהלך השנים ואת זה הן שאבו אחד מהשנייה.

  • משפחות שמעוניינות לשמש משפחות אומנה מוזמנות לפנות לעמותת אור שלום 02-9936925.
  • עדכון: בעקבות הפניות הרבות, קיבלנו מהעמותה מספר טלפון נוסף, כדי להקל על המתקשרים: 02-9936900, שלוחה 8. ניתן גם לשלוח מייל ויחזרו אליכם, לכתובת:info@orr-shalom.co.il .