"מה את עייפה? מה עשית כל היום?", הוא זורק כשהוא חוזר הביתה ומוצא את אישתו במיטה.
"מה אתה, עיוור? ניקיתי, בישלתי, כיבסתי, הסעתי ילדים לחוגים, עזרתי להם בשיעורי הבית, עשיתי מקלחות וזהו, קרסתי", עונה לו האישה.
למחרת חוזר הבעל הביתה ושוב מוצא את אישתו במיטה. "ממה את מתעייפת?", הוא שואל. "אני זה שעובד כל היום". האישה מביטה בו ולא אומרת דבר. למחרת חוזר הבעל הביתה ומקבל חום. הבית מבולגן, הבגדים זרוקים, הצעצועים בכל מקום, הכיורים מלאים בכלים, הרצפה מטונפת. הילדים מיד קפצו עליו, "בוא תכין לנו ארוחת ערב". הבעל נכנס לחדר השינה ורואה את אישתו עם כוס שמפניה, יושבת מול הטלוויזיה. "מה עשית?!", הוא צועק עליה. "מה עשיתי? היום לא עשיתי כלום".
למה שיעריכו אותה בעצם?
מצחיק, אה? גם אני צחקתי בהתחלה, אבל אז אמרתי, רגע, זו לא בדיחה. זאת מציאות. מציאות של כמחצית האוכלוסיה בעולם. אלא שלרוב אישה לא נשארת בבית. היא חייבת לצאת לעבודה כי משכורתו של הבעל פשוט לא מספיקה ואז היא חוזרת ובמירוץ מטורף מנסה לדחוס מטלות של יום שלם לתוך מספר שעות בודדות. ומה היא מקבלת בסוף? את ה"מה עשית היום?" ולמה? כי היא חזרה שעה או שעתיים לפניו.
במציאות, אישה קורסת תחת העול של שתי משרות - אחת בבית ואחת בחוץ. את עבודתה בבית אף אחד לא מעריך וגם לא שם לב ואת עבודתה בחוץ, פלא פלאים, מעריכים פחות (השכר החודשי הכולל שאישה בישראל משתכרת, נמוך במידה ניכרת מהשכר החודשי של גבר, גם באותו משלח יד). למעשה, שכר חודשי ממוצע של אישה בישראל הוא6,285 שקל (לפי נתונים של 2011), כך שמספיק ששני ילדיה בגן ואחד בצהרון, השכר שלה מספיק רק למימון מסגרות לילדיה. למה שבעלה יעריך את תרומתה? מבחינתו היא מוסיפה פִּינָאטס לפּוּל המשותף.
"השתגעת? את רוצה לעודד בטלה?"
אבל רגע, אתם יכולים להגיד לי. המדינה מעודדת יציאה של נשים לשוק העבודה. נשים עובדות זוכות להטבות בגנים, להטבות מס מיוחדות, נקודות זיכוי מס לנשים ולאמהות. אז אני אומר לכם - הכל בולשיט (מכירים את המשחק?). פשוט עובדים עלינו בעיניים. לאחר חיפוש קצרצר באינטרנט, איתרתי מסמך בשםאומדן שווי נקודות זיכוי לא מנוצלות לאמהות עובדות, אשר הוגש לכנסת בשנת 2010 ע"י מרכז המחקר והמידע - המחלקה לפיקוח תקציב. מסמך זה מציג נתונים המוכיחים כי בהתאם לדיני מס, ניצול יעיל של נקודות הזיכוי מתקיים רק במקרה ששכר האישה הוא הגבוה בין שני בני-הזוג, אולם בפועל, המצב השכיח הוא הפוך. שחור על גבי לבן, נתנו לנשים הטבה שאין ביכולתן לממשה. שווי נקודות הזיכוי המבוזבזות של אמהות עובדות נאמד בכ-4.14 מיליארד שקל בשנה.
למעשה, אותו הדוח מציג גם פתרון לעניין. הציעו כלכלני ה-OECD לשנות את שיטת מתן הטבות המס מיחיד למשק בית, כך שבמקרים שבהם הכנסת האישה אינה עוברת את סף המס ולכן היא אינה מנצלת את 29 נקודות הזיכוי שלה, תהיה אפשרות להעבירן לבן הזוג וכך ישופר מצבו הכלכלי של משק הבית כולו. כמה מכם שמעו על כך? אני בטוחה שלא הרבה. אני, למשל, לא שמעתי. ומה שמעניין זה שבעלי, מבלי להיות כלכלן, העלה בפני רעיון זהה של חישוב נקודות זיכוי מס על פי הכנסה של משק בית (ללא קשר לשם המופיע על התלוש) ואף הוסיף שניתן באופן זה גם לדאוג להסדר זכויות סוציאליות של נשים אשר קיצצו במשרותיהן לטובת גידול ילדיהן. אבל כאשר ניסיתי לגלגל את הרעיון במספר שיחות פרטיות, קיבלתי תגובות של "השתגעת? מה את רוצה, לעודד בטלה?" אפרופו הבדיחה.
תפסיקו לדבר איתי על בטלה
ובכן, מה שאני רוצה זה שיפסיקו לדבר איתי על בטלה. לא פגשתי אף אמא שמשתזפת כל היום, ללא קשר לרמת החיים בבית. אני רוצה שייתנו לי להחליט כמה זמן ראוי להשקיע בילדיי מבלי לשמוע "מה עם הקריירה" ובכלל, שיעזבו אותי מסיסמאות ריקות מתוכן. אני רוצה שישימו את המשפחה במרכז. אני רוצה שיתייחסו אל משקי בית כאל יחידה אחת עם הכנסות והוצאות משותפים וכך ייקבעו שיעורי מס והטבות מס. ואם בני זוג מחליטים שאחד מהם יעבוד פחות בחוץ או לא יעבוד כלל, אין זה ישפיע על הטבות מס המגיעות להם על פי הכנסת משק בית.
ואתם יודעים מה? אני בטוחה שצעד כזה גם יעלה את ערך המשפחה, מה שלא יזיק במצב הקיים. אולי סוף סוף יהיה משתלם יותר להישאר נשואים מאשר חד הוריים. ומה שחשוב לא פחות, צעד כזה יוסיף ערך לעמל כפיים של נשים. מישהו ישלם על שעות עבודתן הלא רשמיות. גם אם זה רק באופן חלקי וגם אם זה לא באופן שוויוני (אלא בהתאם להכנסת משק הבית). אין זה משנה, העיקר הרעיון. אותו בעל כבר לא יוכל לומר - מה עשית כל היום? הרי הוא משלם על כך. ומי יודע? אולי עצם זה שמכניסים את כל ההכנסה לפול משותף, יעודד את המשק לשלם לנשים יותר, אם לא למען הנשים, אז למען ההכנסה המשותפת.
