על מה אני מדבר? אני אתחיל מההתחלה.
אני יושב על חוף הים בהרצליה במעין בר מסעדה-חופי שכזה. צהרים של יום עבודה לכל דבר לבוגרים שבינינו, יום חופש לילדים, השמש חמימה, הרוח נעימה, האווירה טרנדית וגיא מבסוט מההמבורגר שלו. יותר מזה? אחרי שכולם מתיישבים, אני מרים את העיניים וסוקר מעט את הקהל. "הנה עוד אבא עם הילדים שלו!" אני מסמן לעצמי (גילוי נאות, אבות שמסתובבים עם הילדים שלהם גורמים לי אושר. תענוג עצום להיות עד לשינוי החברתי הענק הזה שקורה מתחת לעיניים שלנו), "והנה עוד אחד!", "ועוד אחד!" אט אט אני מבין שלא רק שאיני בודד, אלא שאנחנו, הגברים, מונים את מחצית (!) אוכלוסיית ההורים שהגיעו, במהלך יום עבודה, לים עם הילדים שלהם. גילוי מרגש, תודו.
השמש שוקעת ובדרך הביתה השיחה ביני לבין אשתי, גולשת לסוגי תמ"ל והאם אנחנו צריכים להישאר עם המותג בו אנחנו משתמשים. גם אחרי החלטה מהוססת להישאר, אני עדיין מחפש עוד קצת מידע באינטרנט ואני מוצא את זה.
תחליף חלב אם?
מתברר אם כן, שלא משנה כמה גדול השינוי בשטח, לא משנה כמה מחקרים וסקרים יתפרסמו, לא משנה כמה אנחנו נעיד ונרצה, עדיין יהיו אלו שיתייחסו אלינו האבות כמו אל אוויר. האבסורד הוא שדווקא התחליף לחלב אם (בניגוד להנקה) הוא בהחלט משהו ששני בני הזוג יכולים לספק לתינוק. אבל זה בסדר גמור. מי שמתייחס אלי כאל אוויר מקבל את אותו היחס ממני. מטרנה, אני מודה לכם על שפתרתם עבורי את הסוגייה סופית. הילדים שלי לא יאכלו משהו שאבא לא יכול לתת להם.
כל הסיפור הזה החזיר אותי לשני מקרים שפגשתי בעבר. דוגמאות? בבקשה.
ויטמינים לנשים בלבד
כשהתמונות הללו עלו לפייסבוק, אני ואבות נוספים פנינו לאלטמן בבקשה לשקול לשנות את המינוח אמהות להורים. הגיוני, לא? אחרי הכל, הילדים שלנו מקבלים את הויטמינים שלהם משני ההורים לא? אז לא או שלפחות באלטמן לא סבורים שכדאי שגם אבא יהיה אמון על בריאותם של הילדים שלו.
אז אלטמן יקרים, למרות שאני בטוח שבדקתם כבר בעצמכם, אני יכול לספר לכם כי בסקרים שערכתי השבוע ברשת, הורים מעידים כי שני ההורים רוכשים תרופות לילדיהם באופן די שווה, כאשר ב-53% מהבתים האמהות קונות, בעוד שב-47% מהבתים האבות קונים (למען המדעיות שבעניין אוסיף כי אוכלוסיית הסקר הייתה משתתפים בקבוצות הורים הכוללות רוב מוחץ של אמהות). כלומר, גם אבא עשוי לגשת לרוקח ולבקש את המוצר שלכם. לא האבא הזה כמובן, אותי כבר שרפתם, אבל לכו תדעו, אולי יש אנשים שנהנים כשמתעלמים מהם.
אפילו מוצרים מסוימים לילדים שלנו פונים לאמהות בלבד. קחו לדוגמא את אתר מיננה.
המרחב ההורי הוא גם שלי
אז מיננה יקרים או שמא עלי לומר יקרות, יש לי חדשות בשבילכן – המוצרים אותם אתן משווקות ומיועדים לטיפול בילד, רובם וכולם פרט למוצרים הקשורים באופן ישיר להנקה, פונים לכל מי שמטפל בילד, בלי קשר לציוד המצוי בין רגליו. מי אתן חושבות שהתקין את מגן השמש על החלון ברכב שקנינו מכן? אז לפחות עד שישתנה הניסוח, מיננה, אני ואתן סיימנו.
עכשיו, לפני שקופצות עלי כאן נשים ואמהות, תנו לי להקדים תרופה למכה. "רוב הטקסטים מנוסחים בלשון זכר. למה אתה עושה עניין מכמה שפונים לנשים?" אני באופן כללי לא עושה עניין. לתשומת לבכן, אין כאן פרסומות סקסיסטיות לאוכל או לריהוט (ואלוהים יודע כמה כאלו יש), אבל אני כן עושה עניין כשמדובר במרחב ההורי. המאבק על כניסת האבות בחזרה לחיק המשפחה מתחיל בראש ובראשונה בשיח הציבורי ומי שמתעלם ממני כאוכלוסיה שווה בשיח הציבורי, אין לי שום כוונה להמשיך לממן אותו.
יותר מזה, ארגונים גדולים ומכובדים מצליחים איכשהו להתנסח כראוי או על ידי שימוש בגוף שני יחיד המתחמק מלשון זכר-נקבה כמו בפמפרס לדוגמא (שם, לתשומת ליבכן, מיננה, ניתן ללמוד כי הטיטול הומצא לא ע"י אמהות למען אימהות, אלא ע"י סבא אחד למען כולנו) או ע"י שימוש במונח "הורה" או "הורים" כמו באתר של שילב.
אז למרות שאני מכיר בזכותם של המפרסמים והמפרסמות השונים לעשות ככל העולה על רוחם בפרסומיהם, אני מכיר גם בזכותי כצרכן להרעיף עליהם את אותה ההתעלמות אותה הם מעניקים לי ולשכמותי. כך שיקיריי, עד שלא תמצאו לנכון להכיר בעובדה המוגמרת שגברים הם חלק מהמנגנון המטפל בילדים שלנו, אני לא אמנה בקרב קהל לקוחותיכם. אני מזמין אבות בכלל לבדוק עם עצמם גם כן בכיס של מי הם שמים את הכסף שלהם והאם הוא סופר אותם או רק את הכסף שלהם.
* פנינו לחברות המוזכרות בכתבה, אך עד מועד פרסום הפוסט לא התקבלה מהן תגובה במערכת.
