שתיהן, ללא שום תיאום קודם ביניהן, מעידות על האירוע הזה כאירוע מכונן שהפך את היחסים ביניהן ליותר קרובים.
הן נולדו לאותו אבא ולא לאותה האמא. כשנועה היתה בת שלוש, הוריה נפרדו, מה שיצר בחייה שני בתים, שתי משפחות והרבה מעברים. "כשהוריי התגרשו, הייתי מאוד צעירה, כך שאני לא זוכרת אותם בכלל נשואים", היא מודה. "אני גם לא זוכרת התנגדות לקשר החדש של אבי. איכשהו הכל זרם לי טבעי, כולל המעברים בין שני הבתים".המפגש הראשון
נועה: כשאריאל נולדה מאוד התרגשתי. זאת היתה האחות הראשונה שלי ואני זוכרת במעורפל שהיה לי חלק נכבד בבחירת השם שלה. בגלל שהייתי בת שש וחצי ובעיצומה של תקופת ה"דיסני" שלי, הצעתי לקרוא לה על שם "בת הים הקטנה" ואבא ואשתו זרמו איתי. עכשיו כשאני חושבת על זה, מזל שעוד לא היה "דורה" באותה התקופה.
זכרונות ילדות
נועה: היינו ממש קרובות. הייתי מגיעה אל אבא המון. כמעט חצי מהזמן הייתי אצלו והתעסקתי איתה המון. אני זוכרת שכשאריאל הייתה בת שנתיים ואני בת שמונה, הייתי שמה לנו מוזיקה בסלון והיינו רוקדות. אני הייתי אחראית על הכוריאוגרפיה ומלמדת את אריאל. גם קנו לנו שמלות תואמות ואהבנו ללבוש אותן יחד. נראינו ממש מצחיק. במהלך כיתה ה', עברתי עם אמא ובעלה דירה מתל אביב לרחובות. בתקופה ההיא הגעתי פחות אל הבית של אבא ובאופן טבעי זה יצר ריחוק ביני ובינה.
אריאל: אני כמעט לא זוכרת דברים מהילדות. אני כן זוכרת שכשהיא היתה עוזבת אותנו ונוסעת לאמא שלה, הייתי מחכה שתחזור. היו תקופות שהיא לא הגיעה הרבה זמן ושאלתי תמיד ״למה היא לא באה?״ אהבתי להצטרף לאבא וללכת להביא אותה מהבית שלה. תמיד סיקרן אותי לדעת איך נראים החיים שלה בבית השני, איך נראה החדר שלה. פעם אחת נכנסתי לראות אותו ובדיוק הוא היה בשיפוץ. הייתי סוג של מעריצה אותה. כשהיא לא הייתה מגיעה, הייתי רצה אליה לחדר לבדוק מה השאירה. חיפשתי משהו שלה לקחת. נועה גם מאוד אוהבת בעלי חיים. היה לנו תוכי שהיה ״שלה״. בימים שהיא לא הייתה, מאוד דאגתי שיקרה לו משהו. הרגשתי אחריות עליו, עבורה. הייתי קשורה אליו, אפילו שהוא נחשב שלה. יום אחד, כשהיא לא הייתה, הוא מת וההורים שלי לא ידעו איך לספר לה... או שבעצם הם לא ידעו איך לספר לי, אני לא זוכרת. לא רציתי להיות קשורה לידיעה הזאת. היא בכתה. כאב לי שכאב לה.היום
נועה: יש לי רכב ואני יכולה להחליט להגיע לאיפה שבא לי. אני מגיעה יותר ואני מרגישה שאנחנו שוב קרובות. ככל שאנחנו מתבגרות, יש יותר דברים משותפים משיקים, אבל כמו תמיד, בכל יחסים יש עליות ומורדות.
אריאל: היום כשהיא לא מגיעה, אני רצה אליה לחדר לבדוק איזה בגדים היא השאירה. אני סוג של "גונבת" לה אותם, אבל תמיד מחזירה. היא לא תמיד בבית אז אני אומרת: "היא לא תראה - ניקח נחזיר״ ואז היא מגלה ויש כעסים. אחיות, יש עליות ומורדות.תכונה מוערכת
נועה: אריאל מאוד אנרגטית ומתמידה. היא רוקדת כבר שנים ועושה המון דברים. אני מאוד מעריכה אותה על זה ועל ההתמדה שלה, אולי כי אני פחות כזו... חוץ מזה, היא אדם טוב ומצחיק.
אריאל: היא מרגיעה אותי כשאני כועסת על אבא שלנו. אני מעריצה את החוכמה והיכולות שלה. היא כזו מפוזרת ומבולבלת, אבל כשהיא מחליטה משהו, היא מחליטה מה שטוב לה. אני אוהבת את האופן והדרך בו היא עומדת על שלה.תכונה פחות אהובה
נועה: שהיא לוקחת לי בגדים מהארון ומשקרת לי וגם את זה היא לא עושה ממש טוב. לא מזמן, ראיתי חלק עליון של בגד הים שלי אצלה בחדר. שאלתי אותה: "איפה התחתון?" אז היא ענתה לי: ״לא יודעת. לא ראיתי״. אחרי שעה, חברה שלה העלתה תמונה שלה עם בגד הים שלי לפייסבוק.
אריאל: לוקח לה הרבה מאוד זמן לקבל החלטות וחוץ מזה, גם היא "גונבת" לי בגדים.תחומי עניין משותפים
נועה: שופינג - ללא ספק! אנחנו לא עושות את זה הרבה, אבל שתינו מאוד אוהבות בגדים.
אריאל: כמו כל הבנות, שופינג ובתי קפה. לטחון אוכל משמין.איך את קוראת לה?
נועה: אני תמיד מציגה אותה כ״אחותי התימניה״. זה די ברור שאנחנו לא נראות אותו הדבר. מה שבטוח, אף פעם לא ראיתי אותה כחצי אחות. אני אמנם כמו בדואית החיה בין שני שבטים ואני פחות משפחתית מאחותי אריאל, אבל אף פעם לא ראיתי אותה כ״אחות חורגת״.
אריאל: אחותי הגדולה! אין שאלה. מה זה חצי אחות?
טיפ למשפחות משולבות
נועה: מאוד מאוד חשוב שהילדים יראו אחד את השני הרבה במהלך השבוע. הניתוקים, המעברים וההתרחקות הפיזית, יוצרים עוד נדבך "ריחוק" מלבד זה שקיים ממילא בעקבות המתחים המשפחתיים.
