"נו, לאיזו קייטנה רשמת את שלך?" שואלת אותי חברה אחת. "שמעת שהוועד בבית הספר סידר לנו הנחות לקייטנת הקיץ?", שואלת שנייה ואני מתחבטת עם עצמי מה לענות להן. אם אומר את האמת, תגובה מסוג "מה, נפלת על הראש?" לא תאחר לבוא. אם אתחמק ממענה, אחטוף מבטים של "מצאת מציאה ואת לא מגלה לי. איזו מין חברה את?!" אם אשקר ואומר שאני עדיין מחפשת פתרון", אקבל הצעות להצטרף לקייטנת הורים, סוג של המצאה מקומית, כאשר כל הורה (אמא, נכון יותר) בתורו, לוקח על עצמו את הילדים שבקבוצה ליום אחד בשבוע (וצריך לפחות חמישה הורים). רעיון נפלא שלעצמו, אלא שאני מסתדרת מצוין עם הילדים שלי ולא רק שלא פוחדת להעביר איתם את הקיץ, אני כבר מצפה לזה.

גם ילדים זקוקים למנוחה

ברור שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו להשאיר את הילדים בבית. בעבר גם אני לא יכולתי. הייתי תלויה לחלוטין בקייטנות כאלה ואחרות ועשיתי סלטות באוויר כדי למצוא פתרון לשבועיים-שלושה האחרונים, אבל יש כאלה שנאלצים/יכולים להסתדר ללא קייטנות ופוחדים מכך. אז זהו, שאין מה לפחד ולמען האמת, אין גם מה להתבייש בבחירה הזו, כמה שהיא אולי לא מקובלת כיום. אני כבר מספר שנים משאירה את הילדים בבית ואם תחילה עשיתי זאת מטעמי חיסכון כי הקייטנות הן סוג של בור ללא תחתית - את מוסיפה ומוסיפה ועוד מוסיפה, עד שאת מגיעה למשהו שבאמת מכסה לך את שעות העבודה. אז אם אין צורך ממשי בכך, זהו מקום טוב לחסוך בו.

אחרי הקיץ הראשון של ה"חסכון" הבנתי שיש עוד יתרונות לוויתור הזה. החששות בנוגע למה אעשה איתם, כיצד נעביר את הזמן, התפוגגו. התברר לי שילדים זקוקים לחופש גם לצורך מנוחה. הם עייפים מהמירוץ של כל השנה - בית ספר, שיעורי בית, חוגים, חברים, אירועים. הם רוצים לישון עד מאוחר, מה שמתנגש עם ה"להתייצב בקייטנה בשעה 08:00 בבוקר". למרות שהצעתי לבתי לקחת קייטנה מסוימת (משהו שהיא רצתה מאוד), היא העדיפה לקום בבוקר באיזי (לפי הגדרתה). עם הזמן, התברר לי שגם אין צורך במירוץ אחר אטרקציות. מספיק לספק להם בריכה שלוש-ארבע פעמים בשבוע. מעבר לכך, יש חברים, יש ספרים, יש יצירה. דמיינו, בחרו חומרים כרצונכם (חסכנו כבר מספיק, לא?) וקדימה.

משעמם לך? שטוף כלים

והכי חשוב, כשהם מתלוננים שמשעמם להם, להציע להם תעסוקה מסוג של "להוציא את הכלב", "לשטוף כלים", "לנקות עשבים בגינה". לא בתור עונש, חס וחלילה. בתור תעסוקה חלופית ולא שיגרתית. האמת היא שהגעתי למסקנה שילדים משתפים פעולה יפה מאוד ואף מתלהבים מלעזור לנו, ההורים. הכל תלוי בגישה. כדאי להציג להם את זה כפרויקט משותף. למשל, בואו נסדר את החדר שלכם. אתם תחליטו איזה סידור מתאים לכם, באילו משחקים או ספרים אתם משתמשים עדיין ומה אפשר כבר לתרום הלאה למקום בחירתכם.

כמובן שלא שולחים אותם לסדר את החדר ברגע ששומעים "משעמם לי". כך לא נשיג סדר בחדר. הכוונה היא ל"משעמם" כסממן לכך שכדאי לשקול פעילות מסוג אחר, פחות בידור ויותר האצלת סמכויות והוספת תחומי אחריות. ניתן גם להציג כתכנית לשבוע הקרוב: "מה דעתכם לעזור לי לארגן מסיבה? תוכלו לקשט, לבחור מתנות לבני הדודים וכן הלאה".

הזכרתי את ה"משעמם לי" כי יש הרבה אמהות שחוששות מזה וגם אני בעבר, לשמע המשפט הזה, חשבתי "אוי, אני לא עושה מספיק" וחרשתי את האינטרנט בחיפוש קדחתני אחר אטרקציות. Not anymore. הבנתי שלא משנה מה אני אעשה או יותר נכון, מה ילדיי יעשו, עדיין אשמע את המילים המפורסמות.

גם באמצע חופשה חלומית, כשרק הרגע חזרנו מצלילה עם דולפינים (פעם ראשונה עבורם) והם ירדו לגלוש במגלשות של בריכת המלון, שמעתי "משעמם לנו". החלטתי שזהו זה. אפשר להירגע ולקחת את הדברים באיזי, כמו שבתי אומרת. ופלא פלאים, התברר שזה עובד נפלא. עכשיו אנחנו נהנים ביחד מהחופש הגדול. כשאני צריכה לעבוד, הילדים מגלים הבנה וכשאני פנויה, מחליטים ביחד מה מתאים לנו לעשות, בלי לחץ.