"לא תודה, אני לא במינוס ויש לי כסף בבנק", עניתי לה, אבל רותי מהבנק המשיכה: "שווה לך לקחת הלוואה". "למה שאני אקח הלוואה אם יש לי כסף בבנק?" תהיתי בקול רם. "שווה לך. הריבית נמוכה. זה יצא לך רק 160 ש"ח ריבית שנתית".

"אבל בלי עין הרע, חמסה חמסה, טפו טפו טפו, יש לי תכנית חסכון של 12 אלף ש"ח ואין לי אפילו שקל מינוס", אבל רותי לא וויתרה: "אז תשתמשי במסגרת האשראי או שתקחי הלוואה. לא שווה לך לקחת מקופת החיסכון. שווה לך לקחת הלוואה".

אם הדיאלוג הזה נשמע לכם דמיוני, אתם לא מעודכנים. זו הייתה מנת חלקי השבוע, בסניף הקבוע שלי. אני לא יודעת למה, אבל בזמן האחרון בכל פעם שאני מגיעה לבנק, מופעלים עלי לחצים כבירים מכל פקיד אפשרי לקחת הלוואה. זה תמיד היה מעצבן, אבל כשהיה לי קצת מינוס, זה עוד היה הגיוני. הסיפור של היום הצליח להפתיע אותי.

מסע השכנוע נפתח

הכל התחיל כשהודיעו לנו שלילדה שלנו, ליאור, יש זכאות לדרכון אירופאי, אבל כדאי לנו לתקתק את הבירוקרטיה בעזרת עורך דין מומחה. "התענוג", כך אמר לי אייל. "יעלה לנו 4500 שקלים". אמרתי לו שאין בעיה. "יש לנו חסכון של 12 אלף שקלים, נפריש ממנו חלק מהסכום ואת השאר נמשיך לחסוך".

חודש לאחר מכן כבר קיבלנו את האזרחות והתבקשנו לשלם, אז הלכתי לבנק, שמחה וטובת לב, במטרה להוציא מהחיסכון הקבוע את הכסף ולשלם לעורך דין עבור עבודתו הנאמנה.הבקשה שלי מרותי (השם אגב בדוי) הייתה פשוטה: "בתחנת היציאה הקרובה, תוציאי לי בבקשה מהחיסכון 4500 ₪ ותזרימי אותם לעו"ש. תשאירי בחסכון את 7500 השקלים שנותרו.

בנוסף, תמשיכי להפעיל את קופת החיסכון ולהפקיד 300 ₪ בחודש. אמנם, בינינו, ריבית נורמלית אני לא אראה מזה, אבל אני מאמינה בלפזר סיכונים. קצת לחסוך בבנק, קצת להשקיע וקצת לנתב לאזרחויות אירופאיות".

כהרגלם של הבנקים, התשובה הייתה מרגיזה. בעידן שבו שולחים לווינים לחלל, הבקשה הפשוטה שלי מהבנק אינה אפשרית. "את צריכה להוציא את כל תכנית החיסכון ואז לפתוח אותה מחדש", השיבה רותי בלי להתבלבל. הבנתי מהר מאוד שאין עם מי להתווכח ונכנעתי: "טוב, אז תוציאי הכל ואני כבר אחזיר את הכסף לקופה חדשה". אבל אז נפתח מסע השכנוע, שאותו דווקא לא צפיתי.

תשמעו, חבל שלא הקלטתי את זה. מספר הפעמים ששמעתי באותן חמש דקות את צמד המילים: "קחי הלוואה", על הוריאציות השונות שלהן, היה מדהים: "שווה לך לקחת הלוואה; כדאי שתקחי הלוואה; נו, אז למה שלא תקחי הלוואה? חבל, קחי הלוואה; לא, לא לא, הכי טוב שתקחי הלוואה; אני ממליצה שתקחי הלוואה; בחייך, קחי הלוואה" וגם: "את עושה טעות. קחי הלוואה".

אני לא בן אדם חלש אופי ואפילו נחשבת אסרטיבית יחסית, אבל חבר'ה, היה קשה. בסוף נאלצתי להגיד את המשפט המגוחך הבא: "כנראה שמשהו לא בסדר איתי. זאת השקפת עולם מוזרה שהתחנכתי עליה. זה עניין עקרוני. אני לא נכנסת לחובות, אני לא לוקחת הלוואות, אני חיה ממה שיש לי. זאת שריטה, בסדר? זאת כנראה שריטה. זה לא יעזור לך. זה משהו בגנים כנראה. אני לא לוקחת הלוואה".

אני מקווה שהיא לא נעלבה, כי באיזה שהוא שלב קצת צעקתי עליה.

משפחות יקרות, אל תקחו הלוואות

למה אני מספרת לכם את זה? כי יכול להיות שאתם דווקא כן במינוס או דווקא כן מתפתים לקחת הלוואה כדי לשדרג את האוטו או שסתם לא עמדתם במסע הלחצים המטורף שמופעל עליכם מהבנק. וזה מה שיש לי להגיד לכם: משפחות יקרות, בשום פנים ואופן אל תיקחו הלוואה.

אני לא יודעת מה תעשו. תהיו יצירתיים. תמכרו את המנשא של הילדה שכבר גדלה, את המצלמה שאתם לא משתמשים בה, את הזהב של הסבתא רבא. תפסיקו את המנוי לעיתון, תפתחו קרן השתלמות או שתתחילו לקנות רק בשוק. תאכלו רק תפוחי אדמה, עגבניות ולחם אחיד. אין לי מושג מה תעשו, אבל בשום אופן אל תיקחו הלוואה.

כי אם לבנקים יש כזה אינטרס למכור לכם אותה, כנראה שלכם ממש אסור לקחת אותה.

ביהדות יש איסור נשך ותרבית או במילים אחרות איסור לתת הלוואות ולגבות עליהן ריבית ואפילו מפורטים סוגי הריבית על צורותיהן השונות. זהו איסור שחל הן על הלווה והן על המלווה.

ההיגיון של ההלכה הוא פשוט. הדרך הזאת של הלוואות ומינוסים וחובות עלולה להוביל לכאוס חברתי. היא מובילה לבועות שמתפוצצות לכם בפנים, היא יכולה לגרום לכם לאבד את הבית ונכסים אחרים, היא הופכת אתכם למשועבדים למישהו אחר והיא מגדילה את הפערים החברתיים.

זוהי מציאות מדומיינת, מציאות שבה אנחנו חושבים שיש לנו כסף ובמקרים מגוחכים כמו שלי, שאנחנו חושבים שאפילו יש לנו חסכון (כשלמעשה אנחנו מחזירים הלוואה וחוסכים בעת ובעונה אחת את אותו הסכום. נו באמת, רותי, את חושבת שאני מטומטמת?)

אני אסחף ואגיד עוד משהו, שפחות פופלארי להגיד: כבר עדיף לסחוב מינוס עצום בבנק ולא לישון בגללו בלילות, מאשר לחשוב שהכל בסדר ואז להיקלע לרצף הלוואות בלתי נגמר (שייגמר יום אחד כשיפסיקו לתת לכם הלוואות ויחסמו לכם את החשבון וישחטו אתכם על כל זה בריבית).

כשמישהו מנסה בכל הכוח למכור לכם משהו, זה השלב שבו צריכה להידלק לכם נורה אדומה. זה השלב שבו אתם צריכים להבין - שכשלמישהו יש אינטרס כל כך חזק, לכם יש אינטרס הפוך.

בביקור הבא שלכם בסניף הבנק, נשמו בבקשה עמוק, שתו קפה חזק ותתכוננו לקרב הבלימה ולא משנה מה אומרים לכם, תהיו חזקים ותגידו לא. אל תיקחו הלוואה.

ליאת עזר היא עורכת פורטל המשפחה הישראלי .