למרות שאני יודע שהיא נאמרת בהערכה, אני קצת מתבאס לשמע המחמאה הזו. "גבר שעוזר בבית". בואו ניכנס למשמעות של המילה "עזרה". עוזר הוא מי שנותן כתף, מסייע, תומך; הוא מי שבא לסחוב איתך, להתאמץ איתך, לבנות ואח"כ הולך הביתה. עוזר הוא מי שעושה את מה שהוא עושה כי הוא נחמד, מטוב לבו, לא כי הוא חייב. וכאן אנחנו נעצרים. בני זוג ואבות אינם "עוזרים" מטוב לבם. אנחנו לא עושים לאף אחד טובה. הילד הזה הוא שלנו. אנחנו מטפלים בו כי הוא חשוב לנו. לא כי אנחנו עושים טובה לאמא שלו.
נחמד שאתה עוזר, אבל אתה לא חייב
כשמישהו מפנה את המילה "עזרה" אלי, הוא אומר לי בזאת שני דברים. הדבר הראשון הוא "אתה לא באמת חייב לעשות את זה. אתה ממש בסדר שאתה נותן מעצמך, באמת, אבל אתה יכול להפסיק מתי שבא לך". הדבר השני, ובעיני החמור בהרבה "אתה לא באמת פאקטור כאן. זה נחמד שאתה בא לעזור והכל, לשחק קצת ב"אבא-אמא", אבל האחראי האמיתי הוא לא אתה. אתה רק גבר".
אז לא. אני לא עוזר. אני שותף. זה התפקיד שלי לעשות את מה שאני עושה וזו האחריות שלי לעשות את מה שאני עושה. אני לא משחק עם הילד שלי כי אני מאוהב באמא שלו. אני לא נשאר ער עם התינוקות שלי בלילה כדי לצאת בסדר. אני עושה את הדברים האלו כי לקחתי על עצמי תפקיד של הורה, בלי הבדל של דת, גזע ובעיקר מין. באותו אופן אני גם לא עוזר בבית. אם הואלתי בטובי להחזיק את המגב ולהזיז קצת מים ממקום למקום זה בגלל שגם אני גר בבית הזה ואחראי על ניקיונו. כנ"ל כביסה, בישול, תיקונים, טאטוא וכו'. אף אחד לא צריך למחוא לי כפיים על זה.
את הבית שלי מנהלים שני שותפים
ואם כבר מדברים על זה, איפה זה שם את הנשים שלנו? בסיטואציה מסוימת אף מצאתי את עצמי עומד ומאזין לשבחים אודות תפקודי עם ילדי בעת שאישתי עומדת לידי ולא זוכה לרפרוף של הערכה. למה? כי אנחנו לוקחים את זה כמובן מאליו שתפקיד האישה הוא לקרצף את הבית ולרדוף אחרי הילדים. אם היא בסך הכל עושה את העבודה שלה, אז על מה בדיוק היא צריכה לקבל שבחים?
ובכלל, ההחלטה להעניק את ההערכה הזו לגברים המבצעים מטלות קשורות ילדים וניקיון בלבד, היא תמוהה בעיניי. האם הגבר שיוצא לעבודה וקורע את עכוזו עבור כלכלת הבית לא "עוזר"? האם הגבר שמבלה את זמנו הפנוי בלקחת את האוטו לטיפול או לטסט, לא "עוזר"? אם הוא מטפל בגינה, בונה מחסן, פותח סתימה, עושה קניות, מטפל בחשבונות... מה אז?
לתפיסתי, הבית שלנו הוא פרויקט רב חזיתות. לכל אחת חשיבות משלה. את הבית הזה מנהלים (בדר"כ) שני שותפים שאחראים להאכיל, לאהוב, לכלכל, לארגן, לנקות ולטפל בלוגיסטיקה. כל עוד נותנים שני בני הזוג את המקסימום הניתן בידיהם לטובת הצלחת הפרויקט הזה, הנקרא המשפחה שלהם – הם שניהם "עוזרים". אפילו אם הם במשרד כרגע מרוויחים את הארוחה הבאה של הילדים.
אז לא, דודות יקרות, קופאיות, בנות משפחה וסתם נשים אקראיות בקניון. לא. אני לא "עוזר" בבית. אני בסך הכל עושה את מה שהתחייבתי לעשות. ואם כבר החלטתן לפרגן לי על זה, אז זכרו שיש לי שותפה שעושה את המקסימום, בדיוק כמוני.
