פסטיבל קאן של מנהלי בתי הספר
בוגרי ובוגרות י"ב עסוקים בהכנות קדחתניות לנשפי הפרום ומשווים מחירי טוקסידו לתעריפי איפור אישי עד הבית. כמובן שלא עזרה קריאתו של שר החינוך לזנוח את ההילולות הריקות הללו ולציין את נקודת הזמן המשמעותית באמצעים מעוררי השראה. מבחינת הבוגרות הטריות, כל ההשראה שבעולם מתחבאת בין קפלי הבד של שמלת הנשף שעלותה תקצץ מחשבון הבנק של ההורים עוד כמה מאות שקלים (זה במקרה הטוב, וזה גם במקרה שלהורים נשאר כסף אחרי כל הגזירות הישנות, החדשות ואלה שעוד יבואו וכמובן, שיש עדיין מי שמעסיק אותם ומשלם להם משכורת, למרות שעברו את גיל 45).
גם כאשר מדובר בבוגרי בית הספר היסודי, המצב אינו טוב בהרבה, שכן כאן לא מסתפקים בצחצוח חליפות לקראת ערב אחד של מסיבת גאלה נוצצת, אלא ממש נותנים את כל השואו, כלומר – מתכוננים במרץ למה שאפשר להגדיר כברודווי של היסודיים. אם תרצו, פסטיבל קאן של מנהלי בתי הספר, שמנצחים ביד רמה על תכנון הפקות סוף השנה, כאשר כל אחד מהם מקווה להיות זה שיניף בסוף את הפסלון.
שאלו את הילדים שלכם, בוגרי ו' ו-ח' מה נשמע בכיתה והם יספרו לכם כיצד עברו באבחת פרוז'קטור מידיהם של המורים המקצועיים והמחנכים, לידיהם של בימאים, מפיקים, מסגנני תנועה וסופרי צעדים, שטורחים על העמדת מופע סוף השנה המדובר: סרטון רב-שכבתי, הצגה רבת תפאורה, קליפ בתלת-מימד או אימפרוביזציית גאנגנם סטייל.
כמה זה עולה לנו?
את מימון הפארסה (עשרות אלפי שקלים לשכבה, לא פחות) מתווכים ועדי ההורים בעידודם הנמרץ, אם כי הנחבא אל הכלים, של מנהלי בתי ספר, שדואגים שאירוע הסיום של המוסד שלהם יהיה הכי גרנדיוזי, הכי ייצוגי, הכי מושקע, הכי ואוו. סוג של סמל סטטוס שכונתי, שיבטיח כי גם בשנה הבאה ייתלו הורים תאבי שואו-אוף על גדרות המוסד ויביטו בעיניים כלות איך דווקא כאן כוכב נולד.
450 שקלים לראש אמורה לעלות מסיבת סוף השנה של בוגרי כיתה ו' בבית הספר השכונתי, סיפרה לי אחת האמהות בשכונה. מחצית הסכום אמורה להיות מושקעת בשכר במאי-כוריאוגרף-צלם-מקליט והשאר בזוטות כמו כיבודים, מתנות לצוות, מזכרות לתלמידים וזרי פרחים. אבל האם כל ילד רוצה לסיים כיתה ו', ח' או י"ב כשהוא משחק בתפקיד עצמו, במחזה מוזר בימויו של פליט ערוץ הילדים בקריירה שנייה, שמרוויח 30 עד 40 אלף שקלים? והאם כל ההורים שכותבים את הצ'ק כי ש"זה מה שהילדים רוצים" באמת בדקו שזה מה שהילדים רוצים?
חבל שבנקודת הזמן הזו שוכחים מנהלי בתי הספר את תפקידם המרכזי: ראש הממשלה של המדינה הקטנה בראשה הם עומדים ואלה שאמורים להכתיב את אופי אירוע הסיום ואת האופן בו ייחרט בזיכרונם של הבוגרים. מנהל בית ספר ידע שהצליח בתפקידו כאשר יפגוש לימים את תלמידיו ויגלה כי הפכו להיות מבוגרים ערכיים בעלי אופקים רחבים ולא כוכבים לשעבר באיזה קליפ חובבני. מנהלים יקרים, את הסרטים השאירו להוליווד. לילדים שלנו העניקו מגן אמיתי לחיים. וזכרו, שעם כל הצער, לעיתים נועד המגן הזה לגונן עליהם מפני ההחלטות של ההורים עצמם.
