יום הזיכרון פוגש אותנו במקומות הכי אישיים וכואבים, גם כשאין לנו מישהו קרוב שנפל. כשאנחנו הופכים להורים, הכאב הופך חד יותר, מכיוון שכל סיפור שאנחנו שומעים, כל סרט שאנחנו רואים או ספר שאנחנו קוראים, מיד גורם לנו לחשוב על ילדינו הפרטיים.

אותה השלכה ואותו כאב גורמים לנו לעיתים לאבד את שיקול הדעת שלנו לגבי הדרך הנכונה ביותר להכין את ילדינו לימים אלו וגורמים לנו, מתוך אהבה גדולה ורצון טוב, לעשות שגיאות רבות בדרך שבה אנחנו מעבירים לילדינו את המסרים. אז אנחנו עלולים להימנע לגמרי מלדבר על יום הזיכרון או לחלופין להציף את ילדינו במידע או אפילו להעמיס עליהם רגשית, דברים שאין ביכולתם להכיל עדיין.

אם נדע מה צריך לעשות ואיך צריך לעשות את זה, זה ימנע מאיתנו את אותו מצב של חוסר אונים בחינוך. להלן מספר הנחיות מעשיות לפעולה מיידית:

סימולצית צפירה

לפני הצפירה, ערכו עם הילדים סימולציות שלה. הקטנים עלולים להיבהל מהצפירה. הגדולים יותר, עלולים לחשוב שמדובר באזעקה. חפשו באינטרנט הקלטה של הצפירה והכינו את ילדיכם לכך בצורה ספציפית. לדוגמא: חמוד, מחר בבוקר (או הערב בשמונה) אנחנו נשמע פתאום צפירה, צליל ארוך וחזק שבו נצטרך לעמוד בשקט. לא מדובר באזעקה. בזמן הצפירה אנחנו צריכים לעמוד בשקט ולחשוב על כל החיילים ששומרים עלינו ועל אלו שנפצעו או מתו (תלוי בגיל כמובן), בזמן שהם הגנו על המדינה שלנו ועל כולנו. ככה זה הולך להישמע. השמיעו לו עכשיו את הצפירה. הסבירו שהיא קצרה וחשוב לעמוד בה בשקט. בזמן הזה אנחנו נושמים עמוק וממלאים את הלב שלנו בהרבה אהבה לכל החיילים והחיילות.

תיאום ציפיות

יש ילדים שמובכים מהעמידה בצפירה עם חבריהם ולעיתים אפילו בורחים להם צחקוקים לא ראויים. לכן, חשוב לשוחח איתם מראש על הדברים. הסבירו מהי ההתנהגות המצופה מהם ואיזו התנהגות אינה מתאימה ויכולה לפגוע ברגשותיהם של אחרים. נסו לתת להם דוגמא מעולם התוכן שלהם, תלוי גיל כמובן, לצחוקים לא מותאמים שיכולים לפגוע גם בהם. במידה ומדובר על ילדים בגיל בית ספר, נסו לחבר אותם לחוויה אישית יותר, לחייל ספציפי שהם מכירים, לאו דווקא חייל שנהרג. כאשר החוויה הופכת להיות אישית, קל יותר לילדים להתחבר אליה.

סיפור אישי

ככל שנשכיל לחבר את הילדים הגדולים יותר לסיפור אישי, אחד ספציפי, כך הם יוכלו להתחבר יותר ליום הזה ולהבין את המשמעות שלו. אל תציפו אותם בסיפורים. בחרו סיפור אחד, כתבה אחת, ספר אחד שמותאם לגילם ולעולם התוכן שלהם. עשו קישור ליום העצמאות, לחשיבות הצבא והחיילים לקיום מדינה עצמאית משלנו. הסבירו שאולי החייל מת, אבל ביום הזה אנחנו כולנו חושבים עליו, זוכרים אותו ולכן הוא בלבנו לנצח, לתמיד.

לא להתעלם

אל תתעלמו מיום הזיכרון, גם אם ילדכם בן חמש, אך וודאו שאינכם מציפים אותו במידע שאינו מותאם לגילו. זהו גיל שבו הילדים מתחילים להתמודד עם המוות והנושא מפחיד אותם. אי לכך חשוב לדבר גם על החיילים אשר מגנים עלינו כיום. אפשר לספר בעדינות שיש לנו מלחמה עם עמים אחרים ושבקרבות השונים נלחמו חיילים ונהרגו. החיילים האלו הם גיבורים גדולים ולכן כשאנחנו עומדים בשקט בזמן הצפירה, אנחנו חושבים עליהם ואוהבים אותם מכיוון שהם הגנו עלינו. ענו על השאלות שלהם בסבלנות והיו קשובים להם. אם אתם מרגישים שקשה להם, זה בסדר לשחק איתם, לצפות בסרט שאינו קשור ליום הזיכרון ופשוט להיות ביחד.

צפו איתם בסרטים ותוכניות

שימו לב לתכנים שילדיכם, בכל גיל, נחשפים אליהם בכל המדיות ובכל מקרה, בעיקר אצל הקטנים, במידה ויש תכנית שמותאמת להם, בערוץ הילדים למשל, שבו לידם בזמן הצפייה ונהלו איתם שיחה על התכנית, על הסיפורים שעולים ממנה ובעיקר על התחושות שלהם ביום הזה. ודאו שילדיכם לא רואים תוכניות רבות מדי או כאלו שאינן מותאמות לגילם.

כל הרגשה היא לגיטימית

יום הזיכרון אינו פשוט גם לילדים. שאלו אותם מה הם מרגישים ואל תשפטו אותם על תשובתם. התשובות יכולות לנוע מ"מאוד עצוב לי היום" ועד "אני לא מרגיש כלום", "זה לא קשור אלי" או "בא לי לצחוק". שקפו את רגשותיהם ונסו לפתח איתם שיחה על כך. הסבירו להם כיצד אתם מרגישים ביום זה, דברו גם על הקושי שלכם, הסבירו שהכל בסדר וגם אם אינם מרגישים כרגע מחוברים או אם אינם מרגישים עצובים, כמה חשוב לכבד את רגשותיכם של אחרים, להיות שקטים יותר, קשובים ורגישים.

אם אתם משפחה שכולה – שתפו את הילדים בכאב שלכם, אך במידה סבירה. אל תמנעו מהם את השייכות, גם אם היא מתוך כאב, אך נסו לדאוג למינונים נכונים. אם הם קטנים, חשוב שישמרו על מסגרת וסדר יום רגיל עד כמה שניתן.

הורים יקרים, היו אתם עצמכם. אם אתם עצובים, זה בסדר להיות עצובים. רגועים, אך עצובים. אל תנסו להציג מצב רוח אחר, להמציא תשובות או להיות מישהו אחר. ילדים לומדים מדוגמא אישית. אם תכבדו, תהיו שקטים ותשוחחו איתם על היום הזה ועל רגשותיכם, ילדיכם יעשו כמוכם.

  • דנה בלוך היא מנתחת התנהגות מוסמכת ומנחת הורים בכירה בגישתו של פרופסור עמוס רולידר. עוד כתבות בנושאי חינוך בפורטל המשפחה הישראלי .