"למה ביקשת מהבנים לנקות את החדר שלהם לפסח?" עמדתי באמצע המקום שבעבר אפשר היה לכנות אותו בית וביקשתי תשובות מהפרטנר. "אולי בגלל שערב פסח עכשיו? הילדים בחופש. אני מעדיף שהם יהיו עסוקים בניקיון הבית לפסח ולא בקיטורי 'משעמם לי', הוא גלגל את עיניו בייאוש, לא מאמין למילה מדבריו מול הטייפון שבבית.
ניקיונות גרין בע"מ
אולי נתחיל בעובדה ששברתי את היד. "מצאת לך זמן מעולה. פטור מניקיונות פסח", בדיחה ששמעתי באלפיים גרסאות מהרגע שהגבס עטף את ידי.
צחוק צחוק, אחרי שבועיים של כאבים נון סטופ (החלקתי במוצאי פורים והצילום הראה שברים בשורש כף היד...) אני מוכנה לנקות עשרים בתים ולו רק שיורידו את הסד המעצבן הזה מהיד.
למרות שיש גם לא מעט יתרונות. היד השבורה גרמה לכל בני הבית להירתם. בת השבע החלה פתאום להתלבש "לבד לבד". היא כבר לא זקוקה לעזרה בשעת רכיסת הכפתורים. בן ה-4 מכין לעצמו כריך (ועושה זאת ברצינות יתרה). בת ה-9 חותכת לי סלטים. חבורה שכזאת.
עד שהגענו לשלב ניקיונות הפסח. "בנים, היום אתם מנקים את החדר שלכם לפסח", שמעתי את הפרטנר מריץ פקודות, רגע לפני שיצא לעבודה.
"אל תדאגי. הכל בשליטה", חייכנו בשמחה אחד לשני. ממלכת שלגיה ושבעת הגמדים בפעולה.
עם יד אחת ניסיתי לסיים מדורים קבועים לעיתון החג וברקע קולות של גרירה, גריפה, מים
והרבה עליזות.
"הי, שימי, תביא לכאן עוד סמרטוטים".
"דודו, נגמר סבון הכלים. תמלא לנו דלי".
"זהירות, אני מוציא את המדפים החוצה".
מה רחב לבבי. ילדים נפלאים יש לנו. כעבור שלוש שעות שמעתי את המשפט הבא: "אמא, סיימנו. אנחנו יכולים לצאת לקנות פלאפל?"
"בוודאי, עבדתם קשה. לכו תאכלו ותקנו לכם גם שתיה קרה", צעקתי לעברם בחזרה.
אחרי הסערה
רק כעבור חצי שעה גיליתי את גודל השבר. הם אכן ניקו את החדר שלהם לפסח. הם רוקנו אותו לחלוטין ואת תכולתו פיזרו ברחבי הבית. ערימות נעליים בחדר של הקטנים, ערימות בגדים בחדר של הבנות, שני טון ספרי קריאה בשולחן הסלון ולו הערימות היו לפחות מסודרות, נו, מילא. הן היו מגובבות באופן מחריד.
הם שטפו את החדר ואת המים גרפו והותירו במסדרון. המים התפזרו והתייבשו באופן לא אחיד בכל עבר ורק נסו לדמיין ניירת בלתי מזוהה שוחה בתוך המים.
החדר שלהם עמד שם עירום לגמרי ממצעים, שמיכות, מגרות. כאמור, כל תכולת החדר מפוזרת ברחבי הבית. הם לא פסחו על אף שטח פנוי.
"מחר מזמינים חברת ניקיון?" הרמתי עיני בתחינה.
"קחי את הקטנים לגינה. אשאר עם כל הגדולים וננסה להשתלט", הפרטנר הציע.
"אני דווקא מציעה שאתה תיקח את הגדולים לפארק והקטנים ואני נשתלט על הבית"...
אז איך בכל זאת נעזרים בילדים לניקיונות פסח? הנה המדריך המקוצר שלי:
נהלו אותם
אל תשאירו אותם לנקות לבד! הטילו משימות והישארו בשטח, כמו מנהל עבודה אמיתי, אחרת הם יבצעו את המשימות רק בדרכם שלהם.
אמבטיה לצעצועים
ילדים קטנים אוהבים מים. נצלו את העובדה הזו. שימו את כל הצעצועים שזקוקים לניקיון באמבטיה עם מים ותנו להם לשפשף ולנקות. הניחו קערה ענקית, לתוכה הם יעבירו כל צעצוע שעבר שטיפה יסודית.
מה הילד הכי אוהב?
חלקו את העבודה לפי אופי הילד. ישנם כאלה שאוהבים לסדר. תנו להם את המגירות. ומי שמעדיף ניקיון כללי, שישתלט על כל ענייני המים וקירות.
קודם לסדר
שילחו אותם לעבודות ניקיון רק אחרי שהבית מסודר. ניקיון על בלגן גורם לתוצאות עגומות.
שחקו ב"חפש את הגרב המתאימה"
גם ילדה בת שש יכולה להתאים גרביים. תנו להם לשחק "חפש את המטמון".
מתחפשים למנקים
ילדים קטנים נהנים מעצם ה"טקס". היפכו את משימות הניקיון לטקס. קנו להם כפפות חד פעמיות, סינרים ואפילו כיסוי לשיער, שלא ירטב. וקדימה, לעבודה.
השתמשו בפרסים
נערים ונערות בגילאי ההתבגרות זקוקים לתמריצים. נצלו כל דרך כדי לשווק להם תמורה בעד העבודה. "כשתסיימי את הארון והמגרות, נצא יחד לקנות את החצאית שרצית לליל הסדר".
