הנידה - שומרת על הזוגיות?
אבל עם השנים התפרק והתמוסס לו עוד חוק ועוד חוק. עיני נפתחו לרווחה והביטחון שלי, האמונה הכנה ביופיה של התורה – החל להתערער. כשחיפשתי את הסיבה לכל חוק וחוק – גיליתי שהתשובות האמיתיות לא מעידות דבר על הבנה של נפש האדם. ובטח לא על הבנה של הנפש שלי, כאישה.
הסבירו לי תמיד, למשל, כמה חוכמה יש בחוק הנידה, בעיקר עבורי כאישה. שיווקו לי אותו כחוק ששומר על הזוגיות. התורה החכמה כל כך הבינה איך החשק המיני והמשיכה בין בני זוג הולכים ופוחתים עם השנים ואפילו הכניסו שם לחשבון את שגרת החיים הממסמסת את הריגוש והקירבה בין בני הזוג וכך החליטו על מבצע בזק להשבת החשק. בנוסף, מכיוון שהחשק הגופני הוא בר חלוף, זמן הנידה הוא הזמן להעמיק את הקשר הנפשי בין בני הזוג, את הקירבה הרוחנית ביניהם. נשמע חכם ובריא להפליא.
העניין הוא שיש כאן כשל לוגי. הרי התורה נמסרה לעם ישראל בתקופה שבה גברים יכלו לשאת מספר נשים. ואיך בדיוק הנידה מחזקת את הקשר בין גבר לאישה, בזמן שהוא מותר לנשים אחרות? נשמע לי יותר כאילו האישה הטמאה נאלצת בזמן הזה לחוות את נידתה בבדידות. כמו כן, כאשר אישה אינה מצליחה להיכנס להריון הרי יום המחזור הינו יום קשה ועצוב מאוד והיא נזקקת לבעלה מאוד באותם רגעים – למגע, לחיבוק, לחיבור. למעשה, כוונת המחוקק באיסור המגע היתה להצהיר ולהבהיר שדם הינו טמא. וכאישה, אני משלמת על כך את המחיר חודש בחודשו. אבל כדי למכור לנו את הציווי הקשה הזה, המרחיק הזה, אז הם אמרו, בואו נמצא סיבה אחרת, אנושית יותר, נעטוף את הכל בצלופן מרשרש ובוהק ונמכור זאת לעם באופן, שהוא יאמר הן.
דוגמה נוספת היא ברית המילה, שניתנה כדי ליצור חותמת ברית בין אלוהים לעם היהודי. כיום נהנים לנופף ביתרונות הבריאותיים של ברית המילה כדי להוכיח את חוכמת התורה בכך שהיא ציוותה על כך ומנסים למכור אותה כציווי הגיוני ומתבקש ובכלל לא מתייחסים לביזאריות של המעשה.
ואם עדיין יש לי שאלות?
נחמד שעם השנים הצלחנו למצוא בכל חוק של התורה – מוזר או אכזרי ככל שיהיה – איזשהו צד מואר, אנושי והגיוני, אבל הגיע הזמן שתעמדו באומץ ובכנות מול כל החוקים האלה ותהיו מוכנים לראות את האמת, להגיד את האמת בפה מלא – אין כאן שום חוכמה ושום אנושיות. כי איזו אמת יכולה להיות מאחורי חוק כמו מכירת אישה לבעלה ביום החתונה? מה יכול לעמוד מאחורי העובדה שהיא נאלצת לחכות לפעמים שנים לגט מבעלה ולהישאר תקועה, בזמן שלו מותר (בתקופה שבה ניתנה התורה) – ליהנות חופשי מעוד כמה נשים שרק יבחר? הגיע הזמן שתעמדו באומץ ותאמרו – זו התורה בעירומה וערייתה - על יופיה ועל נוקשותה.
הרי כל דת, כל דרך שאנשים בוחרים ברחבי העולם – אם אדם מאמין בה, מחזק את זיקתו אליה באופן נפשי ומסתכל עליה רק כחיובית, רואה רק את היופי שלה – הוא יהיה מאושר בדתו ומאושר בחייו. אני בטוחה שגם ילדה מוסלמית שחיה חיים קשים של עמל מפרך כשפחה של גברים, יכולה להיות מאושרת אם השכנוע הדתי הפנימי שלה יהיה מספיק עמוק והיא תהיה בטוחה שהיא עומדת לקבל על כך עולם הבא שלם ועשיר. זהו טריק נפשי פשוט שיוצר מעגל אינסופי. אין כאן סיבות מיסטיות נסתרות של אדם שרואה את האור ומתחבר לאלוהיו. סך הכל מדובר באדם שמחליט לעבוד אותו, לאהוב אותו ובאופן טבעי – הוא מתחבר והוא מאושר. ואם לא מצליח לך? ואם אתה שואל שאלות ותשובות אין? יגידו לך, בעולם ממנו אני באה – פשוט תתאמץ יותר. צווה על לבך להרגיש. ואם זה עדיין לא יוצר את החיבור הפנימי? פשוט תתאמץ יותר. זה הרי רק ניסיון של היצר הרע כדי לראות את כוח הרצון שלך ואת הדבקות שלך במשימה, להרגיש חיבור לאלוהים. והגיוני שהמנגנון הנפשי יגרום לבסוף לאדם להרגיש מחובר ליהדות בכל רמחיו ושסיו ולהרגיש שזה מה שנותן לו את הסיפוק הנפשי והחיבור הפנימי. כמו כל בן דת אחר שיכול להגיע לאקסטזות ולחיבור נפשי על ידי הפעלת המנגנון.
לדת אין מונופל על האושר
כל אדם על פני הגלובוס, אם הוא ימכור לעצמו את חייו כנכונים, בשכנוע פנימי עמוק, יסתכל על חצי הכוס המלאה בחייו, יראה את הטוב שמורעף עליו - הרי גם הוא יהיה מאושר. מה שאומר שלדת אין מונופול על האושר.
אם היהדות אמת - אל תנסו למכור לנו אותה בשקר. תנו לנו תשובות אמיתיות לשאלות. עמדו גאים וחזקים מאחורי כל החוקים - גם התמוהים שבה ותגידו - זו היהדות ולמרות זאת, היא אמת ועל כן חובה לקיימה ככתבה וכלשונה!
ואני, אחרי שהבנתי שלדת אין מה למכור לי יותר מכל תורה אחרת ומכל זן אחר, כי בכל מקום אפשר למצוא את האושר ואת הכאב; אחרי שהסרתי את כל הנוצץ והיפה והזוהר והמוכר; אחרי שכל הרומנטיקה מהדת התפוגגה - נשארתי עם דת הקשה לי ליישום, לא מתחשבת בי, בדעותיי, במחשבותיי, ברצונותיי.
נאלצתי לעבוד את אלוהים מתוך כפיה מוחלטת, ללא כל אהבה, כי הבנתי שהדת מוכרת לי שיקויים וסיסמאות שעובדות בכל מקום ואין צורך להתחייב עליה דווקא כדי לקבל את מנת הסם היומית.
ואז נעלם לי הטעם מהכל.
ואז מתחילים לתהות גם על הבראשית.
