"נכון שיש לי 11 ילדים, אבל בשביל כל אחד מהם - אני האמא היחידה שלו, ואני מקפידה שכך הוא גם ירגיש", חברת הכנסת החדשה אורית סטרוק פורסת בפני את המצע שלה להורות במשפחה ברוכת ילדים. "ובכל זאת, קשה כמובן לתמרן בין כולם", היא מוסיפה.
כבר כששמעתי שסטרוק, תושבת חברון, מספר 10 ברשימת "הבית היהודי" וכמוני, אמא למשפחה ברוכה בת 11 ילדים, תהיה חברת כנסת - ידעתי שאני חייבת לפגוש אותה. רציתי לשמוע על התוכניות שלה לנושאי ההורות, החינוך והמשפחה, אבל האמת היא שבעיקר רציתי לשמוע ממנה מה שתמיד מעניין אותי אצל כל אמא שאני פוגשת – איך היא עושה את זה?
ובהחלט שמעתי, אבל לפני הכל קיבלתי ממנה, כבר מהרגע הראשון - המון חיזוקים ומחמאות. ולא רק אני. "מפעם לפעם אני מקפידה להתקשר לבנותיי ולכלותי ולהגיד להן: 'הוצאת את הילדים מתוקתקים לגנים? הלכת לעבודה? חזרת, כיבסת, בישלת לכולם וגם קיבלת את בעלך בחיוך? את גדולה מהחיים! כל הכבוד לך'".
"אין הערכה לנשים כמוך וכמוני"
סטרוק אמנם כבר אמא לילדים גדולים, רק שתיים מבנותיה עדיין גרות בבית, אבל היא עדיין זוכרת היטב את העייפות והמחסור בשעות שינה. "כשהבן הבכור שלי התגייס לצה"ל, המפקד שלו הסביר לנו שחייל חייב לישון שש שעות בלילה כדי לתפקד כראוי בצבא. ישבתי שם והקשבתי בחיוך. הנה, אני מתפקדת כבר שנים ארוכות ללא שינה ומתפקדת כראוי. מישהו מצדיע לאימהות שלא מקבלות אפילו את תנאי השינה של חיילים?
"בגלל זה, באופן אישי, אני מקפידה לטפוח על שכמה של כל אישה שמגדלת משפחה ולומר לה בהערצה: 'כל הכבוד'. בתקופה בה התחלתי לישון לילה שלם, הבטתי אחורה ואמרתי לעצמי: עשרים שנה לא ישנת לילה אחד רצוף ואף אחד חוץ מבעלך לא אמר לך כל הכבוד על זה? אז תגידי את לאחרות. את לא יכולה לתת להן כסף. תני להן לפחות קצת כבוד".
"אין הערכה לנשים כמוך וכמוני", אומרת לי אורית בטון קצת עצוב. "אין הערכה לזוג שבוחר לגדל משפחה ברוכת ילדים ותורם למדינה. מדובר הרי בנשיאה בנטל. זה נטו נטל חברתי לטובת החברה בישראל. מדינת ישראל לא מעריכה משפחות ברוכות ילדים. זה הנכס הדמוגרפי שלנו. המדינה אינה מנסה אפילו להבין את הקושי ולבוא לקראת הנשים המגדלות ילדים. ילדים הם מנוע צמיחה ואנחנו, שעובדות לכלכל אותם ובוחרות גם לגדל אותם במסירות במקביל, האם אנחנו זוכות להערכה?"
"אם היתה לי אז משכורת של ח"כ..."
אני מביטה בפניה מלאות המרץ והחיוניות, שנחרשו בהן בעיקר מסירות של אם שהקריבה לילות למען גידול ילדיה, שבמצחה חקוקים תלמים של דאגה (דברים שבחרה מרצון ואין צורך להתחיל עכשיו עם אמירות כמו: "מי ביקש ממנה לעשות כל כך הרבה ילדים?", תודה) ואני כל כך מעריכה אותה. כברת דרך ארוכה עשתה עד לכנסת. תיארתי לעצמי שהיא חיכתה עם משימה כל כך תובענית עד שילדיה יגדלו, אך מתברר שההפך הוא הנכון. "להפך - אני חושבת שכשהם היו יותר קטנים היה לי קל יותר להיות ח"כית", היא מפתיעה אותי.
"לו קיבלתי אז משכורת של חברת כנסת, לפחות הייתי יכולה להרשות לעצמי עזרה בניקיון ובבישולים. בתקופה ההיא עבדתי שנים ארוכות בעבודה ציבורית, עם אפס הכנסות. לא חיפשתי קריירה ולא פרנסה. היישוב היהודי בחברון היה אז בתקופה קשה והיו לי היכולות שלאחרים לא היו. גייסו אותי לעזרה והרגשתי חובה. כאילו נותנים לי צו 8. התחלתי לעזור בהתנדבות גמורה ואני זוכרת כיצד בסוף השנה ניגש אלי המנהל בחברון ואמר: 'עשית עבודה כל כך יפה, שהחלטנו להכפיל לך את המשכורת'". בהחלה היא צחקה, אבל כשהבינה ש-0 כפול 0 נשאר כלום - צחקה קצת פחות. זה לא מנע ממנה להמשיך לפעול.
"בעלי מנקה את המקרר ואני עם הח"כים"
"מצחיק לומר שאני קיצונית", מתייחסת סטרוק לביקורות עליה. "מעולם לא השמעתי דעות לאומניות יוצאות דופן. יש רבים כמוני. אני מסתובבת במקומות רבים בארץ ומספרת שאני מחברון ומקבלת אהדה רבה. לא כל אחד מסוגל לגור בחברון, אך חברון יקרה לליבם של רבים, בשל הערך ההיסטורי שלה. לא קל לגור בה".
סטרוק זוכרת ערב פסח אחד שבו, בעוד בעלה מנקה את המקרר, היא קיבלה את פניהם של חברי כנסת ביישוב. "זה היה בערב פסח תשס"א, אחרי רצח התינוקת שלהבת פס. נאלצתי להתפנות מעבודת הניקיונות לפסח ולהקדיש את כל הזמן והמרץ לפעילות הציבורית. באותו הזמן בעלי, שהיה בדיוק בחופשה מהלימודים בישיבה, התגייס לניקיון הבית. כך קרה שחברי הכנסת שהגיעו אל ביתנו מצאו את בעלי בבגדי עבודה ובעיצומו של ניקוי המקרר, בעוד אני הובלתי אותם ברחובות חברון להסביר את הצרכים הביטחוניים של היישוב".
עניין של סדרי עדיפות
כשאני שואלת את סטרוק איך הצליחה לעמוד בכל משימות ההורות וגם להיות פעילה חברתית, היא מסבירה לי שהכל עניין של פרופורציות.
"הייתי בשמירת הריון עם הבת שלי, שכיום היא בת 22", היא מספרת לי על התקופה בה למדה כמה דברים על סדרי עדיפויות. "הילדים היו קטנים ואני הייתי חייבת להמשיך לשכב גם כשהבית היה מוזנח. אמא שלי הייתה רחוקה ובעלי עבד בחינוך. רציתי רק לקום קצת, לסדר ולשטוף אבל ידעתי שאסור לי, שאני עלולה לאבד את התינוקת.
"חודשיים וחצי שכבתי במיטה, כשסביבי הילדים. כל יום היה ניסיון בשבילי לקום לארגן את הבית או לשכב. עמדתי בניסיון הזה וכך נולדה לי התינוקת המדהימה הזו. כשעבדתי למען חברון, נאחזתי תמיד בניסיון הזה שהיה לי. לעיתים הבית לא היה מתוחזק מספיק ואז הייתי שואלת את עצמי: "בשביל התינוקת שלך עמדת בזה ובשביל חברון לא תעמדי? הכל עניין של סדרי עדיפות. צריך לדעת לוותר. יש דברים חשובים יותר מבית נוצץ ומארוחות גורמה על הגז".
"כמה צער גרמתי להוריי"
סטרוק לא נולדה דתייה. היא חזרה בתשובה בגיל 17. "רק כשילדיי התחילו להתבגר, הבנתי בדיעבד כמה צער גרמתי להוריי היקרים והאהובים, כשקיבלתי כל כך הרבה החלטות שלא תאמו את השקפת העולם שלהם. חזרתי בתשובה, נישאתי לבחור ישיבה, עברתי לגור בחברון. בצעירותי לא היתה לי הרגישות להבין זאת והיום אני מעריכה מאוד את הורי על גדלות הנפש שגילו כשאפשרו לי לחיות לפי דרכי".
תהיתי מה גרם לבחורה צעירה, שלא מכירה כמוני את המבנה של המשפחה ברוכת הילדים, שלא ראתה בביתה מעולם דבר דומה – מה גרם לה להקים משפחה שכזו בעצמה. הרי לא היתה לה תמיכה משפחתית לרעיון ולהיפך, מן הסתם בהתחלה נשלחו אליה מבטי תימהון מכל עבר.
"בתהליך החזרה בתשובה פגשתי ונעזרתי במשפחות דתיות שהיו ברוכות ילדים והאמת היא שהמגע הראשון היה הלם תרבות. לא האמנתי שיש בעולם משפחות כאלה", היא משחזרת. "לא האמנתי שזה מעשי, אבל ראיתי שהן מתייחסות לדברים בטבעיות. התאהבתי ברעיון. כנערה צעירה, קיבלתי מהמשפחות הללו המון. היכולת לגדל משפחות גדולות ובאותו זמן לעשות דברים נוספים וגדולים וגם לפתוח את הבית לאחרים בהכלה ובמאור פנים - שבתה אותי".
"להצדיע לנשים שנמצאות 20 שנה בהריונות"
ובכל זאת, לא הכל ורוד במשפחה כל כך גדולה. אורית טוענת כי הקושי המרכזי בהתמודדות של הורים למשפחה ברוכת ילדים היא חלוקת הקשב וחלוקת תשומת הלב בין כל הילדים.
"כמובן, יש גם את הקושי הכלכלי. עד כמה שמנסים לתמרן ולגדל את הילדים בהרבה שמחה, הוא קיים. לכן, אני רואה לעצמי חובה קדושה לייצג בכנסת את הנשים שאני בת דמותן ואין להן ייצוג. נשים שעובדות קשה מאוד. נשים שהן לא פחות חכמות ומוכשרות מהנשים הקרייריסטיות. הן פשוט בוחרות להשקיע את הכשרונות ואת השנים היפות ביותר בבית ובילדים.
"חוץ מזה, צריך להילחם ביוקר המחיה", קובעת הח"כית הטרייה. "וכל הורה, ואין זה משנה מה מספר ילדיו, יסכים אתי. מדובר בשערורייה של ממש. צריך להילחם בהבדלי השכר במשק".
מה עוד? יש לה רשימה ארוכה ואג'נדה ברורה. הוצאות גידול הילדים צריכות לבוא בחשבון בנטל המיסים ובדיוק כפי שמעריכים ומתגמלים את אנשי כוחות הביטחון הערים כל הלילה, צריך להצדיע לנשים שנמצאות עשרים שנה בהריונות, לידות והנקה. "אני לא המצאתי את זה. דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, העניק פרס למשפחות ברוכות ילדים. גם אני רוצה שזה יקרה".
אז איך בכל זאת היא עושה את זה? הנה כמה טיפים מנסיונה האישי של ח"כ סטרוק:
קודם כל - הזוגיות
"העצה הכי חשובה שלי: הבסיס לכל מתחיל בזוגיות.
"אם הבעל והאישה יודעים להחליט ביחד, תשרה הברכה בבית והם יגיעו למסקנות המתבקשות ויהיו תמימי דעים, יכבדו זה את זו ויעניקו לכל אחד את מרחב ההתפתחות שלו. הקשר הזוגי עם בעלי הוא הנכס הכי גדול שלי. הוא נתן לי כוח לכל מה שעברנו. בשנים הראשונות הוא למד בישיבה, מתוך החלטה משותפת ואני עבדתי בכל עבודה שיכולתי. הכל נעשה בשמחה. החלטנו יחד.
"בהמשך, כשנולדו ילדים נוספים, החלטנו שאני אהיה בבית עם הילדים והוא יצא לעבוד בתחום החינוך. גם בשנות הפעילות הציבורית שלי, שתפסה יותר ויותר נפח בחיינו, החלטנו יחד לגבי הדגשים וסדרי עדיפויות".
זמן לכל ילד
"אחד הדברים שהקפדנו עליו לאורך השנים הוא לתת לכל ילד זמן איכות עם ההורה, בלי עוד אחים מסביב. לצאת רק עם ילד אחד, לדבר אתו, לשמוע אותו, לקנות לו משהו".
כביסות
"למדתי מהשכנה שלי, שהיתה אומרת כל הזמן: 'ברוך השם. יש כביסות', כלומר, אי שם מעבר לכביש, יש אישה שהייתה חולמת שיהיו לה ערמות של כביסות, כזו שלא התחתנה עדיין או לא זכתה לילדים. זו דרך לגמד את המטלות, גם אם הן נראות קשות - זה עובד.
"אותה שכנה שהיתה לי הופיעה אצלי בוקר אחד. הבית היה מבולגן ושק הטיטולים טרם הושלכה לאשפה. השכנה נכנסה ואמרה בהתפעלות: 'איזה ריח ביתי!' התפללתי בשבילה, שגם לה יהיה ריח ביתי כזה".
