"הוא רק בן 11", אמרתי בקול של מטפלת.
"אני יודעת ובכל זאת, אני לא יכולה להראות לו סימני חיבה פיזיים".
בשיחה אחרת, עם חברה, היא סיפרה לי איך כשהיתה בת 13 אמה הפסיקה לחבק אותה: "זה נראה לי מוזר. הרגשתי שאמא ויתרה עלי, שהיא לא רוצה אותי יותר, שאני לא חשובה לה. בהתחלה הייתי הודפת אותה ואז היא כאילו האמינה שאני לא רוצה יותר חיבוקים ופשוט ויתרה".
הם בועטים - ואנחנו נבהלים
אני נפגשת עם לא מעט הורים למתבגרים שלא כל כך יודעים כיצד לנהוג עם המתבגר שלהם. הם לא פעם מרגישים נבוכים. פתאום הילדה הופכת לגברת והילד נהיה גברבר. נראה להם לא מתאים לחבק יותר. על נשיקה הם ויתרו מזמן.
מצד שני המתבגרים, כחלק מתהליך ההתבגרות שלהם, בועטים. אנחנו ההורים הופכים פתאום ללא רצויים. אנחנו מקור לבושה ולפדיחה. "אל תבואו איתי. אל תכנסו איתי לשטח בית הספר". לנשק ליד הח'ברה? זה בכלל מחוץ לתחום.
"זו ממש פדיחה ואפילו מציק שאבא או אמא רוצים לנשק. עזבו אותי", זו התשובה שקיבלתי ממתבגר, כאשר שאלתי אותו לסוגיה.
ממצאים ממחקרים בארצות צפון אמריקה ואירופה מצביעים על ירידה בקרבה הרגשית בין הורים לבין ילדיהם ועל עלייה בקונפליקטים ביניהם במעבר מטרום ההתבגרות להתבגרות התיכונה. ייתכן שממצאים אלו מאפיינים רק חברות המדגישות ערכים אינדיווידואליסטיים של עצמאות ואוטונומיה, על חשבון יחסי קרבה וחום במשפחה.
אל תחפרו - אבל אל תוותרו
בראשיתו של גיל ההתבגרות יחסי החיבה והחום מפנים את מקומם לקונפליקטים רבים בין ההורים לילדיהם, דבר המרחיק את יחסי החיבה ואהבה מהאווירה המשפחתית ומהיחסים בין הצדדים.
זהו תהליך אוניברסלי שמאפיין את התרבות המערבית. עוד מראים מחקרים שככל שגיל המתבגר עולה, כך חלה ירידה בחום ובקרבה בין ההורים והמתבגרים.
בעקבות הדחייה מכיוונו של המתבגר - מצד אחד, והתחושה המבולבלת של ההורה - מצד שני, ובעקבות ריבוי המאבקים והקונפליקטים, אנחנו מפסיקים להראות את אהבתנו לילדינו המתבגרים.
החלטתי לברר את הנושא עם חבריהם המתבגרים של הילדים שלי, מתבגרים בני 14-16 והמסר החד משמעי שקיבלתי: "אל תחפרו מצד אחד, אבל אל תניחו שאנחנו לא רוצים חיבוקים ונשיקות. אל תוותרו, למרות הדחייה מצדנו".
המסר להורים ברור: "אל תוותרו".
- תחזרו: בקשו מהם חיבוק ונשיקה על בסיס יום יומי, בשבילכם: "אני רוצה חיבוק. אפשר?"
- אל תעלבו: הדחייה היא לא בגלל שהם לא אוהבים, אלא בגלל הצורך שלהם להיפרד ולהגדיר את עצמם מחדש.
- גייסו הומור והבנה: זה לא נגדכם וזה לא אישי. זה בעדם.
- קחו הרבה אוויר: חמש שנים וזה עובר. כל יום הוא יום חדש וכל יום הוא התחלה חדשה.
