מה לעשות ובעידן שלנו הדבר הכי חשוב זה לא האיי-קיו, אלא תמונת הפרופיל שלנו – בפייסבוק, בג'יידייט, בוואטס-אפ, בשומר המסך של הטלפון...
מה שפעם היה פוטו-רצח בצלמניה השכונתית ונחשף רק לעיני הפקיד בבנק או הסלקטור בשדה התעופה, הפך היום להיות פוטו-נצח, תמונת פרופיל שהיא-היא חלון הראווה שלנו, באמצעותו אנחנו מוכרים את הסחורה הכי חמה שלנו - את עצמנו.
הרבה לפני שקוראים את הסטטוסים המבריקים שאנחנו מעלים לפייס, מסתכלים על הפייס, כלומר על הפרצוף שלנו ומחליטים – שווה או לא שווה? כל מי שפותח את הכרטיס שלנו באתר ההיכרויות עושה את הסינון הראשוני באמצעות התמונה שבחרנו להעלות וגם כשרוצים לעשות איתנו עסקים, מחפשים צילום שלנו ברשת ועורכים שיפוט מהיר לפי תמונת הפרופיל.
כן דייט, לא דייט, כן עסקה, לא עסקה
מחקרים מראים שרק 50% מהאנשים שמבקרים באתר או בעמוד הפייסבוק שלנו, מרפרפים על הטקסט, כ-15% אחוז קוראים אותו, אבל מעל ל-80% מתעכבים על התמונות וכך מקבלים החלטות (כן דייט, לא דייט. כן עסקה, לא עסקה). אם אנחנו לא משדרים נינוחות ונגישות בצילום, הלקוחות הפוטנציאלים או המחזרים האופציונאליים יגלשו הלאה, אז פלא שהדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים ללמוד בעידן הזה הוא לפלרטט עם המצלמה?
בעוד מצלמות טלוויזיה הן האקססורי החביב עלי (הציבו מולי טלפרומפטר ואני מתעוררת לחיים), הרי שההיפך הגמור קורה לי עם מצלמות סטילס. כוונו לעברי עדשת סטילס ואני קפואה ואבודה כמו איילה שנלכדה באלומת הפנס.
"אני לא יודעת להצטלם", אני אומרת בטלפון לטל פלינט, צלם שמתמחה בלשחרר חסמים מול מצלמה (ובלעשות נשים יפות, אבל לזה עוד נגיע).
"זה בגלל שאף פעם לא לימדו אותך", הוא מסביר לי כמו לילדה קטנה, בפעם החמישית ומתעקש לפצח את האגוז.
מנסה להכיר את הצדדים הטובים
שבוע פלוס שפעת לקח לי לרסס לעברו את ארסנל התירוצים הרגיל שנועד לנפנף טורדנים, אבל פלינט בחור נחוש ולבסוף, ביום של הסערה הכי גדולה בתל אביב (אלא מה? מרפי או לא מרפי, אבל כבר לא היה נעים לבטל), התייצבתי עם טרולי עמוס בבגדים ובאביזרים בסטודיו שלו ביפו.
כשאני מתיישבת מול קארין המאפרת מסטודיו ירין שחף, פלינט גורר כיסא בר ומתיישב לצדי, כאילו לפטפט, לשבור את הקרח, אבל אני מרגישה שהוא בוחן את הפרופיל (שונאת את גשר האף שלי בפרופיל), את מתאר השפתיים (הוא בטח מבחין בשן הבולטת, זו שזזה קדימה ככל שהזמן עובר. אין ברירה. חייבים להשקיע באורטודנט, כאילו מעולם לא הייתי בת 12) ואת הצוואר (ארוך מדי? קצר מדי? מה? תגיד כבר).
"אתה בודק זוויות?"
"משהו כזה", הוא צוחק. "מנסה להכיר את הצדדים הטובים, לבדוק מאיפה לקחת את הפריים".
נינוחה ונגישה
טקסי האוסקר בסיבוב ועוד מעט יהדסו כל הג'וליות והאנג'לינות בשמלות האדומות המופלאות שלהן, וכולן ללא יוצא מן הכלל לא יצטרכו למצמץ אפילו כדי להיזכר מה הצד הטוב שלהן ולהפנות אותו למצלמה. זה פשוט הרפלקס הכי מיידי אצלן, כמו נשימה: הן הרי יוצאות מהמיטה עם הצד הטוב שלהן.
פלינט מבטיח שילמד גם אותי לזהות את הצד הכי טוב שלי. בינתיים אנחנו עוברים לעמוד על הסט ולשחרר חרדות.
נינוחה ונגישה, הן צמד המילים שיחזור על עצמו הכי הרבה בתחילת הסאשן, זה שאראה בו כמו אותה איילה מבוהלת במרכז אלומת האור המסנוורת: עיניים פעורות כמו שני בארות מים, שפתיים שלא יודעות מה לעשות עם עצמן ונפערות לכדי צחוק מלאכותי או מתכווצות בחוסר אונים לכדי חיוך עקום.
הכי חשוב שיהיה לי נוח בבגדים, מסבירה עינת פרנק הסטייליסטית ושואלת אם אני מרגישה טוב בתוך הז'קט האדום. אני מהנהנת בקיפאון, מנסה לא לזוז, כדי לא לאבד את הפוזה.
"אל תדאגי, 50-60 התמונות הראשונות זה רק כדי לחמם אותך, לגרום לך להפסיק לפחד מהמצלמה", קולט פלינט את ה"פְריז" ולא מפסיק לכוון ולתקתק ולתת הוראות. "הצדה, יד למטה, תגלשי לכיוון הרגל כדי שהפרופיל יראה דק יותר, הצד הטוב שלך? שאלת קודם? זה הצד שבו נמצא השביל בשיער. זה הצד שיש להפנות אל המצלמה. זה הכי ברור אצל נשים - השיער נופל לצד השני ומסתיר את הפנים. הצד של השביל נשאר גלוי".
מדי פעם הוא לוקח אותי למחשב הנייד עליו יושבת עינת ובוחנת את התוצאות. הוא מראה לי את הפוזות הטובות והפוזות הגרועות, את הפוזות הנחמדות והפוזות האיומות. "את רואה? כאן הסנטר כפול. זה בגלל שלא הזזת את הראש ב-45 מעלות. כאן יש קפלים בצוואר. זה בגלל שלא נטית הצדה כמו שלימדתי אותך".
לימד, לימד. בסוף קלטתי והנה התוצאה.
איך לפלרטט עם המצלמה?
מאחר וצילום הוא מדיום דומם, הוא נשען על שפת הגוף של המצולם, כדי להביע רגשות או להעביר מסר שבסופו של דבר משפיע על איך שאחרים מתייחסים אלינו. ואת שפת הגוף הזו צריך ללמוד. אז בואו ללמוד איך לעמוד נכון ואיך לפלרטט עם המצלמה ולצאת נגישים ונינוחים ואפילו מאוד מאוד יפים.
לישון כמו שצריך
היות ובצילומים רצוי להתערב כמה שפחות ולא לעשות כמעט פוטושופ, כדי שהמצולם לא ייראה כאילו עברו עליו עם מגהץ, אלא ישדר משהו אנושי, הרי ששינה מספקת לפני יום צילום היא קריטית. אזור העיניים רגיש במיוחד, כיוון שחוסר שינה גורם לעיניים נפוחות, אותן גם הפוטושופ לא יצליח לטשטש. חוסר שינה משפיע גם על הסבלנות והמצלמה מרגישה את זה. זו הסיבה אגב, שדוגמניות חייבות לישון הרבה שעות בכל לילה. בפקודה.
לבוא עם בגדים שמרגישים בהם נוח
את הכי יפה כשנוח לך זה לא סתם סלוגן. זה ניכר בתוצאה הסופית של הצילומים. לכן יש להגיע בבגדים שנוח לך בהם. בין אם זה ג'ינס וחולצה ובין אם זו שמלת ערב – העיקר שתרגישו נוח בתוך מה שאתם לובשים (כן, ימי הצילומים מיועדים גם לגברים). נוחות גורמת לנו להיראות נינוחים. ונכון, גם נגישים...
נעלי עקב
אם את מרגישה טוב על נעלי עקב, הצטלמי על נעלי עקב כי כך תעמדי הכי נכון מול המצלמה.
איך תזהו את הצד הטוב שלכם?
אנחנו לא סימטרים ולכל אחד יש את הצד שנראה טוב יותר. בדרך כלל אצל רוב בני האדם יש להפנות למצלמה את הצד שבו נמצא השביל, כלומר לא הצד שלכיוונו "נופל" השיער, אלא הצד השני. אם נסתכל על שחקני קולנוע או דוגמניות נראה שהם מפנים למצלמה בדיוק את הצד הזה.
איך מטשטשים סנטר כפול?
לטשטוש סנטר כפול צריך לעמוד מול המצלמה ו"להוציא" את המצח מעט קדימה, כך שהסנטר נשאב מעט פנימה והראש עדיין זקוף. זה כאילו עומד מולנו אדם מעניין מאוד ואנחנו מטים אליו ראש כדי להקשיב לו.
יש חשיבות לגובה של הסנטר. שימו לב: כשאני עומד עם סנטר מורם וכאילו מסתכל טיפה כלפי מטה אל זה שמולנו, מדובר בפוזה שמביעה התנשאות. וכאשר הסנטר פונה מאוד לכיוון הגוף זה יוצר תחושה של חולשה וחוסר ביטחון לכן צריך לשמור את הראש ישר כדי שהסנטר יהיה מאוזן.
עמדו מול מצלמת הסטילס בזווית של 45 מעלות
כל כוכבת שרואה צלם מיד מטה את גופה ל-45 מעלות כלפי המצלמה - זו הזווית המועדפת לצילום גוף. כלומר, הגוף בהטייה, הכתף מופנית לכיוון המצלמה ואת הראש מפנים קדימה, פרונטלי - אל הצלם שמצלם אותנו. כך יוצא שאנחנו עומדים בזווית למצלמה ולא ישר מולה. הזווית הזו מנתקת אותנו מזוויות הצילום הפרונטאליות של הפוטו-רצח. הפריים מקבל את כל הפרצוף, אבל הגוף מקבל הטייה שמחמיאה לו כי היא מדקקת אותו.
איך מאריכים את הצוואר?
כדי להאריך טיפה את הצוואר יש לעמוד מול המצלמה בזווית של 45 מעלות ולהוריד את הכתף כלפי מטה. קשה להסביר את זה בכתב ומי שרוצה להבין, יכול לקפוץ ללינק ולצפות בסרטון מצולם קצר (לינק)
דרך נוספת להאריך את הצוואר היא כמובן לעמוד זקוף וזה נכון לגבי כל פעם שמכוונים אליכם מצלמה קודם כל – להזדקף.
איך תדעו שאתם זקופים? מותחים טיפה את הכתפיים אחורה ומוציאים את החזה מעט החוצה. ויש הבדל קטן מאוד בין לעמוד זקוף לבין להיראות שחצן.
איך תיראו ידידותיים למתבונן בצילום?
הדרך הכי קלה לשדר מבע ידידותי היא לסגור את הפה ואז לפתוח אותו ממש טיפה רק למרווח שאפשר לנשום דרכו ואז צריך להוסיף חיוך קטנטן. פוזיציה כזו משנה את כל ההבעה והופכת את המצולם לאדם נגיש ונחמד, כיוון שכל הנחמדוּת בפנים מגיעה מהפה. מטרת הפוזה היא לא לחייך למצלמה, אלא לאמץ חיוך קטן ולהקפיד שהוא יהיה בשני הצדדים ולא רק בצד אחד כמו המונה ליזה, שאז מתקבלת הבעה של זלזול.
איפור
חובה להתאפר לצילום. גם מי שאינה אוהבת את מחול המכחולים צריכה לזכור שמדובר באיפור קל וטבעי, שגורם לאישה להצטלם הרבה יותר טוב, כיוון שהוא מכסה פגמים בעור ומדגיש יתרונות, שזו במקור המטרה של האיפור. אישה שהתאפרה לקראת צילום, כמו לקראת אירוע חשוב, כבר מרגישה שונה לגמרי בעמידה מול המצלמה. עדיף ורצוי מאוד להתאפר אצל מאפר מקצועי ובמידה והצלם עובד עם מאפר, להשקיע את הסכום הדרוש כדי שהיתרונות של האיפור יעברו כמו שצריך בצילום.
מה עושים עם הידיים?
אם מצלמים פורטרט למרות שלא רואים את הידיים, לגברים אגיד לעמוד עם ידיים משולבות – כי הפוזה של המפקד גורמת לכתפיים לעלות ולהיראות הרבה יותר רחבות וזה למרות שלא מראים את הידיים בצילום. תחושה של יותר עוצמה שלמרות שלא נראית בצילום, עוברת למצלמה. מאותה סיבה, לא אמליץ לנשים להצטלם בידיים משולבות. נשים צריכות להצטלם כאשר הידיים נמצאות בכל מקום שנוח: על המותניים, בכיסים של המכנסיים – העיקר לא לגרום לכתפיים להיראות רחבות. זה אמנם משדר עוצמה, אבל זה לא מתאים למבנה גוף של אשה. היא נראית יותר גברית ככה.
אם מצלמים חצי גוף, כלומר הידיים נראות בצילום, לעולם לא לעמוד עם ידיים משולבות – גם גברים וגם נשים - כדי לא ליצור מראה של אדם סגור.
צילום וטיפים: טל פלינט . איפור: קארין מסטודיו ירין שחף . סטייליסטית: עינת פרנק .
