"מנכ"לית וורקוהולית, שחייבת להתברג בטופ, גם על חשבון השהייה בבית עם הילדים, שמקצרת את חופשת הלידה כדי לחזור לעבודה – מפעילה לחץ על נשים שרוצות להישאר בבית. כשמנהלת ישירה, אמא לשלושה, לא מפספסת אף ישיבה, נשארת עד מאוחר ועונה למיילים מהבית בערב – מן הסתם היא תעקם פרצוף למי שנשארת בבית כל כך הרבה זמן" (גולשת בפורום הריון ולידה, תפוז).
מאריסה מאייר, שהתמנתה בשבוע שעבר למנכ"לית יאהו, כשהיא בחודש השישי להריונה הראשון, עוררה דיון ציבורי רחב בכל העולם. האם נכון לאישה לקחת תפקיד כל כך תובעני, רגע לפני שהיא הופכת לאמא לראשונה ולקצר למינימום את חופשת הלידה? האם זה פוגע בילד והאם בכלל אפשרי – להיות גם מנכ"לית יעילה וגם אמא טרייה? בדיון שהתפתח בפורום הריון ולידה בתפוז, בעקבות פוסט של סמדר שיר בנושא, הדעות היו מגוונות. בפוסט הביאה סמדר דעות שונות בנושא מהעולם. מצד אחד, אנשים שטוענים שמאייר היא דוגמה לכולן, מודל לחיקוי והערצה, אך מן הצד השני, טענו (דווקא נשים) כי מאייר "לא מתנהגת כמו אמא-לעתיד, אלא כמו פונדקאית, שלמען הכסף מאחסנת בגופה את העובר, יולדת ומוסרת אותו לטיפול המסור של אחרים".
כמה לחץ יוצרת מנכ"לית וורקוהולית?
בדיון שהתפתח בפורום עלה כי מינוי כזה יכול לעורר לחץ על נשים אחרות. מצד אחד, טענו הגולשות כי מה שמאייר ומעסיקיה מחליטים לעשות לא צריך להשפיע על אף אחת אחרת. כל אמא והסיפור שלה. "למה זה לוחץ עלייך? מישהי מעוניינת לקחת על עצמה יותר ממה שאת מעוניינת זה מקור ללחץ?" תהתה אחת הגולשות. "למה? כי אנשים משווים", ענתה לה גולשת אחרת. "אנשים משווים למה שהם רואים, שומעים, יודעים וקוראים" ומשם הדיון הלך דווקא למקום אחר לגמרי – איזה לחץ יוצרות אותן אמהות קרייריסטיות שעובדות בלחץ מטורף, על הנשים שהן מעסיקות תחתיהן?
"הבוסית שלי, מנהלת ישירה, חזרה לעבודה אחרי חודש וחצי בלבד", סיפרה הגולשת מפתיחת הכתבה. "כי היו לה דוחות כספיים לסיים ולהגיש והיא הרגישה חייבת לחזור לעבודה. מדובר בסופרוומן וורקוהולית ואכן היא פיטרה מישהי שחזרה מחופשת לידה, בדיוק חודשיים אחרי, ביום שהיה לה מותר. עם שלושה ילדים בבית, היא לא היססה לקבוע ישיבות לשעות אחר הצהרים המאוחרות ולענות למיילים בשעות הערב, עם ציפייה מוחלטת שגם אני אהיה בעבודה עד שמונה בערב ואענה למיילים גם בלילה וגם על הבוקר. הדיון הוא לא רק על 'בוס' גברי ווירטואלי, אלא גם המנכ"לית החדשה של יאהו - איך היא תתייחס לנשים שעובדות תחתיה? וכן - זה מפעיל לחץ מיותר על נשים שרוצות להישאר בבית, ובאופן כללי העולם הקפיטליסטי שאנו חיים בו היום, שמקדש את שעות העבודה על פני שעות המשפחה הוא גורם הלחץ המרכזי".
אבל היו גם דעות אופטימיות משלה. "אני רוצה להאמין שדווקא כן בהבנה, מתוך הנחה שכל אדם שונה ואם יש 'וורקוהוליק' בטופ או סתם מישהי שמוכנה לשים את הקריירה שלה במקום ראשון, היא לא תצפה שכולן יהיו כמוה".
"זה עולם מלחיץ מדי (לטעמי ללא הצדקה כלכלית אמיתית), שלא רואה אנשים כמכלול שלם ואפילו בארץ במיוחד, לאנשים הולך ונעשה פחות פנאי, למרות שהתהליך היה צריך להיות הפוך וזה מטריף".תפקידם של ההורים. לא של האומנת
ומה המחיר של העבודה התובענית? שוב, לגולשות היו דעות שונות ומגוונות בנושא. "אני לא חושבת שאפשר להיות הורה מעורב ונוכח עם משרה כל כך תובענית. בעיני אחד מההורים צריך להיות נוכח ודומיננטי. זה יכול להיות האב ולעשות זאת לא פחות טוב מהאם, אבל זהו תפקידם של ההורים ולא של אומנת שכירה". גולשת אחרת טוענת: "לא נראה לי שזו הזנחה. אישה (או כל אדם בעצם), שהגיעה למשרות בכירות כאלה יודעת טוב מאוד מה ההקרבה שתצטרך לעשות על מנת לכהן בתפקידים בכירים. הדברים האלו באים בין השאר גם על חשבון המשפחה. אני מניחה שידה משגת לעזרה ברמות הגבוהות ביותר ושגם אם היא נאלצת לבלות שבוע בקצה אחת של המדינה, היא תוכל להטיס את המשפוחה אליה כדי לבלות זמן איכות אחרי הישיבות. הנקה אכן בעייתית במצב כזה, אבל יש גאוני תמ"ל לא פחות מגאוני הנקה".
מישהי אחרת סיפרה על התכנון שלה לקחת חופשת לידה ארוכה, אבל ברגע שהיא מתחילה לעבוד, מדובר בעבודה מאוד אינטנסיבית, עם המון שעות והשקעה. "אני מתרגשת מהקריירה שהולכת להיות לי ולא מרגישה לחץ או אשמה, למרות שכנראה לעולם לא אכין ארוחת צהריים לילדים".
גם אמהות אחרות מרגישות שלא מדובר כאן בשום הזנחה או בהורות פחות טובה: "לילד יש גם אבא"; "הביקורת שקוראת לה 'פונדקאית' היא שוביניסטית ואיומה בעיני. למה זה שונה מגבר שהיה לוקח תפקיד תובעני כל כך? האם אבות שאינם נוכחים ורואים את ילדיהם בעיקר בסופי שבוע מכונים 'תורמי זרע?'"; "עד שאנחנו לא נפסיק לבקש הנחות בהיותינו "אמהות עובדות" ונדרוש מבני זוגנו שיהיו 'אבות עובדים' זה לא ישתנה. רק כשיהיה ברור במקומות עבודה שגם גברים נעדרים כשהילד חולה או בחופש והנשים הן לא רק על תקן אמהות שבאו להכניס משכורת שניה הביתה, אלא רוצות לפתח קרירה, אני בספק אם זה ישתנה".
"הצעד הזה (של יאהו ושל מאריסה מאייר) משקף לנו שאנחנו לא צריכות להתנצל על זה שאנחנו בהריון או להסתיר את זה ממעסיקים. אם את מוכשרת בתחומך ויש לך מה לתרום לחברה אז ייקחו אותך גם בתנאי הריון וגם עם ילדים וגם במצבים אחרים. לא צריך להתנצל על זה ולהרגיש עובדות סוג ב'. גם מעסיקים צריכים להבין את זה. יותר ויותר נשים נכנסות לתחומים שלא היו בהם קודם ויש מקצועות שבהם כבר קיים רוב נשי ולכן אין ברירה אלא להעסיק נשים בכל שלבי החיים שלהן. מה גם שהיום נהוג לחשוב שהטרוגניות מועילה לעסק".
ולסיום, גולשת שחושבת ש"עצם ההתעסקות והפליאה מעידות עד כמה אנחנו עדיין לא מקבלים את זה שהריון זה טבעי, חלק מחייה של האישה, לא משהו שבהכרח פוגע בעבודתה ובכלל לא פונקציה שאמורה להשפיע על קידום או קבלה לעבודה. מאוד עצוב שאלה הדעות גם בקרב נשים".
