בדרך כלל אני משתדלת להוציא את האף שלי מהסיר של השכן. למה להתערב ולמה לסכסכך? אבל בשבוע שעבר נפל עלי ברק. זה קרה בסוף הלילה, כשניקרתי מול המחשב. גלשתי מכאן לשם ולפתע פתאום הופיע על המסך צילום מרהיב של הזוג הנשיאותי ומתחתיו נכתב: "האם תרצי לעזור לי לברך את מישל ביום האם?"
ברק ואני, בבית הלבן
וואו. כמה מרגש. הנשיא בכבודו ובעצמו, האזרח מספר 1, האיש שעל פיו ינוע העולם, מבקש עזרה ממני – הקטנה, הדיירת לשנה, שעדיין לא יודעת לאיפה בדיוק לדחוף את השפיץ של הלשון כשאומרים "תאנקס".
תרגיעי ומהר, נתתי לעצמי פקודה. הוא לא מכיר אותך וגם לא רוצה להכיר אותך והוא לא פונה דווקא אלייך מפני שהוא יודע שממוחך הקודח יצא "איפה העוגה". הנשיא ירום הודו פונה אל כל אזרחי המדינה כדי לאחד אותם, פעם בשנה, בנושא אוניברסלי שהוא מעבר לחיכוכי השעה – יום האם.
כן, לחצתי על המקש הימני. אני מעוניינת להשתתף. וכמו תמיד המחשבות שלי התחילו להתגלגל-להתערבל-להשתולל ומול העיניים כבר היבהבו אותיות וצלילים של ברכה מהלב. נכון, מישל אובמה היא הליידי הראשונה ולא חסר לה דבר, אבל אמא היא אמא, והיא תשמח לקרוא שורה שמאחלת לשתי בנותיה לפרוח וללבלב.
לקרוא? בהיתי בסימן שמבקש ממני להמתין עד שפנייתי תיקלט, למה שמישל אובמה תסתפק בקריאת הברכה שלי? אולי יועצי בעלה יעברו על הברכות שיתקבלו באתר, יבחרו בפינצטה עשר אמהות מרחבי היבשת ואני – הקטנה, הדיירת לשנה, אוזמן לבית הלבן?
אמאל'ה, מה אלבש? אין לי כלום חוץ מג'ינס וטי שירט.
אישה יפה עם פלסטר על הפה
לא היתה זו הפעם הראשונה שבה פינטזתי את עצמי בבית הלבן, מולך. קצת אחרי שהגענו לכאן הכנתי כתבה גדולה על הדרכים שבהן האמריקאים מנסים להילחם בתופעה המדאיגה של השמנת ילדים, וכל אתרי האינטרנט דיווחו על הפרוייקט שלך. ברוב תמימותי כתבתי למנהלים, יועצים, מפיקים, אנא עראף, ביקשתי לקבל חומר, מידע מעודכן, ודי הופתעתי שאף אדם מטעמך לא מצא לנכון להחזיר לי תשובה.
אבל לא התייאשתי. בעצת קולגה קניתי ב-9.99 דולר תוכנת מחשב ששמה "איך לנסח מכתב לגברת הראשונה". אהבלית שכמוני. יום אחרי שגיהצתי את הכרטיס התברר לי שיש אתרים פרוצים שמספקים אותה בחינם. מהתוכנה למדתי שיש לכתוב אלייך בגוף שלישי ("אשמח אם הוד מעלתה תואיל לכבד אותי") באותיות גדולות ובשפה גבוהה. שיט! זה בדיוק מה שעשיתי. ליתר ביטחון נישקתי את ספרון התהילים שמונח דרך קבע ליד העכבר לפני שלחצתי על מקש השליחה.
חלפה יממה, חלפו שתיים והנה, מייל מהבית הלבן! בשפה גבוהה, עם אותיות גבוהות וגוף שני נאמר: "הגברת הראשונה מודה לך על התעניינותך, אולם לא תוכל להיענות לבקשתך".
אאוץ'. אבל לא ויתרתי. אם אין מצב לראיון בארבע עיניים, אולי אפשר להצטרף לאחד מביקוריה בבית ספר או בגן לחינוך מיוחד? המייל החמישי שלי כבר לא זכה במענה, ועיתונאי ותיק ניסה לעודד אותי כשהסביר שזה לא משהו אישי. "תביני", היגג. "דווקא מפני שהבחירות באופק מכניסים את מישל אובמה להסגר. אנשי הנשיא לא יכולים לקחת את הסיכון שהיא תפלוט איזו שטות שתגרום להוד מעלתו להתלכלך".
ואז, במקום לכעוס עלייך, התחלתי לרחם. זה מה שאת? אישה יפה עם פלסטר על הפה?
המחשב התעורר. נקלטתי במערכת. הנשיא מבקש ממני למלא את הפרטים האישיים: שם פרטי, שם משפחה, מיקוד. נא להמתין.
אני ממתינה. תיכף יעלה הבוקר, אבל לא אזוז מהמחשב. הרי אני עוזרת לנשיא לברך אותך, אם בנותיו, ביום האם!
טבלה חדשה על המסך. כתובת, מצב משפחתי, מספר ילדים.
אז כמה את תורמת?
אוהו, חייכתי באושר. אנשי הנשיא ודאי ישמחו לקרוא שאני אמא לשישה. זה אומר שיש לי ניסיון מסויים, שכבר קיבלתי הרבה כרטיסי ברכה ומתנות שמכונות בארצנו "מלאכת יד". שרשרת של חרובים מיובשים, מפית מעלי שלכת, חמסה מצדפים שהטף אסף בשפת הים.
ואז, בעודי נשטפת בגעגועים לילדי הפרטיים שלא חוגגים את יום האם האמריקאי, עלתה הטבלה השלישית והאחרונה. "כמה את תורמת?"
מה? בהיתי במסך. זה מה שהנשיא מבקש ממני ליום האם? תרומה כספית למסע הבחירות שלו? ככה הוא דג אותי ברשת? באמצעות אשתו חובבת הכושר שנאסר עליה להתראיין?
זה קרה בשבוע שעבר ומאז, בכל פעם שאני מדליקה את המחשב, התמונה שלך מחייכת אלי ובעלך שואל אותי אם כבר תרמתי. ולא נעים לי במצב הזה. למה הוא עושה את זה מאחורי גבך? ואולי זה בידיעתך?
מישל יקירתי – כיוון שכבר הפכת לאורחת קבועה במחשב שלי, אני מרשה לעצמי לעקוף את תוכנת ה-9.99 שמחייבת שימוש בגוף שלישי – רציתי לספר לך שאני לא תורמת לאף מועמד מפני שאני אורחת לרגע שתיכף חוזרת הביתה. אבל לרגל יום האם, שחל היום, אני מאחלת לך שתרווי נחת מבנותייך, שתהני מהרגעים הקטנים של החיים שחולפים כל כך מהר ושלא תתני לאף אדם להדביק לך, או להן, פלסטר על הפה.
