והיום בבוקר, לבחור הצעיר הזה, שעד לא מזמן למד בתיכון ועכשיו קופא מקור כדי לשמור עלינו, אמרו שיפנה מקום ברכבת לאחרים. לאלו שמשלמים.
הרעיון לא לתת לחיילים לנסוע בחינם ברכבות ביום ראשון בבוקר, הוא אחד הדברים הכי מקוממים ומרגיזים שקרו כאן מזה הרבה זמן.
אני עוזבת לרגע את העובדה שהרכבת בארצנו לא ממש מתפקדת (אם אין שביתה אז יש תקלה, ואם אין תקלה אז יש עיצומים ולפני כמה זמן אפילו נעלו בכוונה עשרות אנשים בתוך הקרונות, בגלל מאבק עובדים). גם על זה צריך מישהו לתת הסבר, כי בינינו, לא מדובר בארץ כל כך ענקית, שרשת הרכבות שלה חוצה הרים וגבעות, אלא פס אחד, אולי שניים, בין נהרייה לבאר שבע.
ואני חושבת על הרעיון עצמו - לבחור דווקא את החיילים ודווקא אותם להוריד מהרכבת. ודווקא ביום ראשון, כשהם באמת צריכים להגיע לבסיס.
אפשר היה לבקש ממקומות עבודה גדולים להתחיל ביום ראשון בעשר.
אפשר היה לבקש מאנשים שיכולים לדחות את סידוריהם ליום שני, לעשות זאת.
אפשר היה גם להוסיף כמה קרונות בימי ראשון, אולי אפילו עוד רכבת.
אבל בחרו להוריד את החיילים. להוריד את החבר'ה שגם ככה שוכבים בבוץ כדי לשמור עלינו. את אלו שמשלמים את המחיר כדי שאנחנו נחיה בביטחון, נלך לעבודה וניקח ילדים לגן ולבית הספר.
ויותר גרוע מזה, בעצם ההחלטה המקוממת הזו, באו ואמרו לחייל הזה שיצא סוף סוף שבת: אנחנו לא מעריכים את מה שאתה עושה עבורנו. אמרו לו שאם צפוף ברכבת, אז בבקשה שיפנה מקום, כי מי הוא בכלל, רק סתם חייל.
פעם היינו קמים באוטובוס ומפנים בהערכה וכבוד מקום לחייל, שישב. שינוח.
היום אנחנו אומרים שמגיע מקום ברכבת רק למי שמשלם.
ועל זה אנחנו צריכים להתבייש.
