בפעם הקודמת שהייתי עם לירון ונדב בבית חולים, זה היה כשליוויתי אותם בלידה. ניסיון ללידה נרתיקית אחרי שני ניתוחים קיסריים שנגמר בניתוח קיסרי שלישי. לירון ונדב הם מהזוגות האלו שאת מסתכלת ומשתאה כמה אהבה יש ביניהם, כמה פרגון וכמה שנדב פשוט הלך על הלידה הזו עם כל הלב הענק שלו רק כי זה מה שאהובתו רצתה.
לירון היא מהיולדות האלו שהופכות לחברות ונשארות בלב הרבה אחרי שהלידה נגמרה והתינוקת שנולדה בלידה הזו כבר יודעת להפעיל לבד את האייפון של אבא שלה, שזה בדיוק מה שהיא עשתה אתמול בבוקר. הדליקה את האייפון של אבא ושיחקה בו (גאונה!), בזמן שאבא שלה החזק, האמיץ, הנדיב והגיבור, נלחם על חייו בטיפול נמרץ, כי מישהו נכנס בו במהירות בזמן שהוא פנה שמאלה ברמזור ירוק.
המישהו הזה המשיך לנסוע, תוך חציית הצומת ברמזור אדום כהה וריסק בשנייה אחת לחתיכות את האוטו, את נדב ואת החיים של כל המשפחה היפהפיה הזו. וגם את החיים של המשפחה המורחבת והחברים, שמציפים מאז בגלים את רמב"ם עם המון כוסות קפה ובקבוקי מים ומגשי גודי'ז וחיבוקים ודמעות בזוויות העיניים.
שאלתי את לירון אם אפשר לכתוב על זה והיא אמרה שכן ושתתפללו איתנו. התאונה הזו לא היתה בחדשות כי אף אחד לא מת. מבחינת רובנו היא כאילו לא קרתה, לא שמענו עליה וגם לא היינו שומעים, אבל בחיים שלי התאונה הזו נגעה וכל הקלישאות פשוט נכונות, כשזה נוגע בחיים שלך את ננגעת. את דומעת. את מתפללת. במקרה שלי את גם כותבת.
המציאות החלופית של לירון והילדים שלה החלה בשישי בלילה כשהתאונה קרתה. אני שמעתי שזה קרה רק בראשון בלילה כשליאת (ורדי בר. האישה והאגדה
ולשמחתי הרבה גם חברה שלי) סימסה לי ולמחרת אספתי אותה ונסענו לרמב"ם כי זה מה שאנחנו עושות כשאנחנו חברות.
אנחנו לוקחות אחת את השנייה ונוסעות, אוספות בדרך דברים טעימים כי פחמימות וסוכרים נורא מנחמים אותנו ומחפשות חניה למעלה משעה בחניונים שסביב רמב"ם (לא, אין דברים כאלו! ואני אומרת את זה כמי שהיתה וחנתה בכל בתי החולים בישראל! וכשיולדים מה עושים? הבעל מוריד את אשתו במיון והולך לחנות, חוזר כשהילד בן חודש? מה נסגר?) בשביל לחבק חברה שלנו וקצת דרך זה לחבק את עצמנו ולזכור שהחיים כל כך שבריריים ושזה שאת חרדתית זה לא אומר שלא יקרה לך כלום.
המצב של נדב מוגדר יציב נכון לאתמול, כשהוא יצא מניתוח שאחד המנתחים בו אמר שהוא עשרים שנה מנתח ולא ראה דבר כזה. יציב זו מילה מאוד מרגיעה, אני חושבת לעצמי ולא מרגישה יציבה בכלל.
אז מה אני אגיד לכם, סעו בזהירות?
