גם אני חשבתי שלהכין סופגנייה זו צרה ומטלה כבדה, עד לפני שלוש שנים, כשנתקלתי לראשונה במתכון הזה. כמובן שדווקא היותו פשוט כל כך, גרמה לי לדאגה גדולה.
הרעיון שבסך הכל מערבבים כמה דברים בקערה, בלי שמרים ובלי התפחה, בלי חרדות ובלי דאגות ומזה אמורות לצאת סופגניות, היה נשמע לי טיפה הזוי.
לאורך כל ההכנה (הקצרצרה שלו) דאגתי.
העיסה יצאה דביקה והיה ברור לי שמהמרקם הזה לא יוצאים כדורים, גם לא הבנתי מה הקשר בין יוגורט לסופגנייה. אבל אז טעמתי את מה שיצא. להפתעתי זה היה נפלא.
היה לזה את הטעם של הדבר האמיתי. של בית סבתא. של בית.
ליתר ביטחון, היות ופחדתי מתגובות הילדים (הדור שלך היום, מה הם יודעים) רצתי לקונדיטוריה הקרובה והמשובחת והבאתי כמה סופגניות מושקעות לגיבוי.
האחייניות הנהדרות שלי, שלפניהן היו מונחים שני מגשים, האחד של סופגניות מושקעות מהקונדיטוריה המשובחת ובשני סופגניות קטנות ועקומות, מעשה ידיי, בחרו באופן גורף בעקומות.
ושנה אחרי, הן כבר שאלו מראש אם אני מכינה את העקומות.
אז הנה מתכון קצת אחר, להכנת סופגניות בלי שמרים, אבל עם יוגורט. המתכון הזה מתאים להכנת סופגניות ביתיות. קצת קטנות ועקומות, אבל טעימות, מתוקות וממלאות את הבית בריח של חג.
מערבבים בקערה:
3 כוסות קמח תופח
4 כפות סוכר
2 ביצים
2 גביעי יוגורט (או לבן)
מערבבים היטב לתערובת, עד שאין גושים (אפשר עם כף וגם עם מערבל מזון או מיקסר)
הכנה:
מחממים בסיר שמן לטיגון עמוק ואז מחלישים את האש (חשוב! כשהשמן חם מדי הן יישרפו מבחוץ).
ממלאים כף גדושה בתערובת ומכניסים לשמן. לא יותר מכף גדושה לסופגנייה. זו לא תערובת שמתאימה לסופגניות גדולות, כי אז הן לא יתבשלו מבפנים (וזכרו, הן עוד יתפחו קצת).
מטגנים על האש הקטנה (!), עד שמשחים מבחוץ ומוציאים לנייר סופג (מומלץ לפתוח את הסופגנייה הראשונה ולבדוק שהיא התבשלה עד המרכז. לפי זה תוכלו לדעת כמה זמן טיגון הן צריכות ולא לפחד אם הן כהות מבחוץ).
זורים אבקת סוכר ומגישים.
אני מגישה אותן עם קערית אבקת סוכר וקערית ריבה.
שכל אחד יטבול ויזלול איך שנעים לו.
למי שרוצה לשמח ילדים עוד יותר: אפשר לחמם 150 גרם שוקולד עם 30 גרם חמאה, בסיר בתוך סיר, לטבול את הסופגניה ולפזר סוכריות של עוגת יומולדת.
