הבוקר דיברתי עם חברה שלי ואני אביא את דבריה במילותיה: "אני לא מבינה איך חייתי שנים בלחץ הזה, איך אני עפה על פרדס חנה הזות'י יא אללה, כל כך רגוע פה, אני זוכרת איך הייתי שם, תמיד ממהרת, תמיד בלחץ, מגיעה לקחת את הילדים בארבע כולי עוד בעצבים מהעבודה והילדים רוצים הביתה, אבל אני חייבת לרוץ איתם לסופר, ובגינה תמיד היתה את האמא המוזרה הזו שחייכה וכולנו היינו בטוחות שמשהו לא לגמרי בסדר איתה..."
מצב צבירה נפשי של אמא בעיצומו של ג'גלינג יומיומי. התמונה להמחשה בלבד. צילום: רביד חכמון
מוכר, אני חושבת לעצמי. ועוד אני חושבת לעצמי, אפרופו סדנת הכתיבה שהתחלתי לפני חודש, שאף פעם אין זמן וכסף זמינים שפשוט יושבים ומחכים לך שתעשי איתם משהו בשביל עצמך.
לא. לעשות משהו בשביל עצמך זה תמיד מהלך של הפקעה. הפקעה של זמן ושל כסף ושל הסכמה להיות במלואי, להיות במרכז לרגע, לשים לב לעצמי.
וכן, הפקעה היא בהגדרה מהלך חד צדדי או במילים אחרות, אם אני לא אפרגן לעצמי אז מי? השבוע חירפתי את נפשי למען אחיותיי באשר הן והלכתי לבדוק את "טליה", מתחם נשים לאיכות חיים ברעננה. ממני – ארבעים דקות, עשרים דקות מתל אביב והניווט לשם כל כך קל שהרגשתי פשוט סופר וומן, בלי ג'יפיאס אפילו.
"טליה" זה מקום שהקימה טלי לנדאו, אחרי שנים כמנהלת פרוייקטים בהיי טק ומה אני אגיד לך אחותי, כשהיא מדלוורת היא מדלוורת הגברת הזו. אומרת ועושה. חולמת ומתקתקת. השראה ממש.
טלי יצרה מקום נשי, חם ואלגנטי, שעטף אותי מהרגע שנכנסתי ועד שנאלצתי ביגון כבד ללכת (לקחת את הילדים, אלא מה?) ואיך שסבלתי שם אוי אוי אוי. קודם כל לבחור מבין הטיפולים המפתים, איך אפשר? כמו שאת יכולה לראות היה לי ממש קשה.
תפריט טיפולים. ממש ככה. צילום: רביד חכמון
אבל הצלחתי!
תגידי אחריי - הנקסומי. את לא מבינה איזה כיף זה, אחותי. צילום: רביד חכמון
הנקסומי הזה שאלוהים יעזור לי, איזה עונג, סבלתי קשות, אין מה להגיד, איך שאני נשכבת על הגדר בשביל הגולשות שלי זה פשוט קורע את הלב. הילה ג'רסי בר אוריין, המעסה, היא גם מורה ליוגה נשית וזה די שקוף מאיך שהיא יודעת לגעת בגוף ובנפש של אישה.
קיבלתי הרבה טיפולים בחיים שלי, גוף ונפש, אבל זה היה אחד השיאים ללא ספק.
אחר כך, בגלל שאני בחורה שטחית, הלכתי על מניקור הורס, הנה, תראי:
צילום: רביד חכמון
וכל זה התאפשר כי יש נשים מדהימות בחיי, אז תודה לחברות שלי שתמיד שם ולאחת במיוחד שקיבלה את הבכור שלי באותו יום במקומי ונתנה לי ראש שקט לסבול בשבילכן כל כך ביסודיות.
אגב רציתי לציין, אהמ אהמ, שבעוד חצי שנה יש לי יומולדת 40 ואני רוצה שתחגגו לי שם, אז תתחילו לעבוד, נשמות שלי! (אין אין על החברות שלי).
רמז רמז. צילום: רביד חכמון
