נמלטת מהמולת היום לחלל המכיל של ה-Space Verso שלי, הדלת נטרקת בחוזקה, היד מסובבת את כפתור הווליום, ראש נשען לאחור, עיניים עצומות. עוד אמצע יום של לחץ, ואני לא יודעת לאן לפנות קודם. אולי לא כל הימים, אבל ברבים מהם אני נתלית במילותיה של לאה גולדברג וחולמת על כובע קסמים. כובע שיהפוך שוליה נאמנה, שיגשים לי משאלות וחלומות, שיהפוך קשיים להזדמנויות, דלתות סגורות לחלונות פעורים לרווחה, שימיס בחן כל וריד עצבים שפועם בי בחוזקה, שירחיב את הלב ואת יכולת ההכלה. לא כל הימים, אבל ברבים. כובע קסמים שיהפוך את החלל הפנימי של ה-Spcae Verso למלון בוטיק מפנק, בו שולט הלבן. רבות נכתב בגנותו, כמה שהוא לא אישי, כמה שאין בו אמירה. אבל בניקיון לבן, טהור גוונים, יש כל כך הרבה שקט ושלווה, חלל מזמין לחשיבה, חלל שיאפשר לי לשמוע את קולי, שיחליש את רעשי הרקע.
>>> פרויקט אמהות העל - היכנסו לעמוד המיוחד
דשבורד לבן, הגה לבן, ריפודי כסאות לבנים ואותו הדבר גם לגבי מוט ההילוכים, ידית ההנד ברקס, השטיחים תחת המושבים.
לבן של צביעה בתנור, מבריק קלות, שישאר נקי כל הימים. לבן שיחפה בחן על סניף המיחזור האישי שפתחתי, שקיות עתירות בקבוקי פלסטיק ריקים, קרטוני חלב וגזירי עתונים מודבקים על בריסטולים וניירות צבעוניים. כולם מסודרים בשקיות נפרדות, ממתינים בסבלנות שאמצא זמן לעצור, רק לרגע, ליד הפחים הייעודיים הפזורים בשכונה.
לבן שיסדר בתיבות סגורות את כל המעטפות שאני אוספת בדרך לחניה וזורקת במושב לידי, כאלה שעוד לא מצאתי זמן לפתוח. כמה מכתבי אהבה פספסתי? כמה מסרים של אמת הוטמנו, שוגרו במעטפה מלאת תקוות שמעולם לא נפתחה. אני צריכה קצת לבן שיכיל את כל האפשרויות לחשוב, להגות, להמציא ולהיות יצירתית. לבן שיצור עוד שלוש שעות נטו בעבודה, כל יממה. שלוש שעות רק עבורי.
לבן שמכיל בתוכו את כל הצבעים ולכן הוא בעל רבדים רבים ועומק. שמכיל את כל האפשרויות שהיו לי, את כל אלה שעוד יהיו, שכולל את כל הכובעים שחבשתי ועוד אחבוש, שמביא למקסימום את כל הפוטנציאל שבעולם.
לבן שיצור את ההפרדה בין פנים לחוץ, בין רעש לשקט, בין תפל לעיקר. עשירית השניה לאחר שאסגור את הדלת, תשתלט עלי אשליה של צלילה, של שקט ונתק. אשליה של לבן.
