העולם במגמת הצטמצמות. בכפר הגלובאלי שלנו הכול נעשה קטן יותר: מחשבים, מנות גורמה, וגודל הדירות. גם מקומות החנייה הולכים ומצטמצמים. המגמה לייצר את המכוניות קומפקטיות יותר היא מבורכת אך לא תמיד הקומפאקטיות מגיעה עם הפראקטיות. הקונפורמיסטיות שלי נעצרת בדרך כלל במשפט "מאחורה זה מרווח מאד יש מקום לילדים עד גיל עשר בכיף". אצלי הילדים גדלו, גיל עשר הוא הגיל הדרומי בבית, אנחנו צורכים חלל בכמויות ומשתדלים למלא אותו במנות גדושות של FUN.
>>> פרויקט אמהות העל - היכנסו לעמוד המיוחד
מוזיקה היא חלק מאד דומיננטי בחיים שלנו. אם זה ביצירה, בעבודה, בבית ובאוטו. ככל שהילדים היו קטנים יותר הפערים בטעמים האומנותיים שלהם היו גדולים יותר. עכשיו כשהקטנה אוטוטו בת 10 הפער מצטמצם ואפשר לשמוע את מרון 5 עם כריסטינה אגילרה בכל שעות היום. יש לזה יתרונות ויש חסרונות. היתרון - אין יותר ויכוחים איזה דיסק לשים באוטו או על איזו תחנה להתביית ברדיו. החסרון - רפטטיביות. מסתבר שהתכונה הזאת של ילדים לשמוע כל הזמן את אותו דבר לא מסתיימת גם כשהם בתהליך ההתבגרות שלהם. מנגד גם הסעות לחוגים שונים מתאפיינת בלא מעט רפטטיביות. אותם החוגים אותם היעדים, אותן השעות...הדבר הבלתי צפוי היחיד זה הפקקים.מאחר שממילא מהרגע שהם נכנסים לאוטו אני במצב צבירה של ספיגה, החלטתי להפוך את הדפקט לאפקט – יאללה דיסקו.
אני מקשטת את המכונית באורות נוצצים ואפרו שיוסיף רטרו לוורסו. עם השאר אנחנו מסודרים: רמקולים איכותיים, חלל מרווח לארבעה מתבגרים (ונהגת אחת), מערכת שמע אינטגרלית עם כניסות USB+AUX (כשהדיסק נשחק מרוב שימוש תמיד אפשר לעבור למוזיקה בנייד) ושליטה על המערכת בהגה (אמא בתפקיד די-ג'י). זה אולי הזמן להשתמש בנעילה המרכזית לפני שהארבעה ינצלו איזה רמזור אדום לבצע מילוט. מסתבר שכוחות העל שלי מתרכזים בכמה כפתורים בתא הנהג.
