>>> פרויקט אמהות העל - היכנסו לעמוד המיוחד
אני תמיד האמנתי שרכב קטן זה חמוד ויעיל כל עוד את לא יכולה להגדיל בשקל תשעים, לכן הייתי מעט סקפטית כשלקחתי על עצמי משימה מאתגרת- לשנע את בני ביתי באמצעות טויוטה Space Verso למשך חודש ימים. כבר ברגע הראשון היא הביסה את האימפולס השיפוטי שלי- יש לה כסא נהג מתכוונן . כזה שנותן מענה מיידי לתסביך נפוליאון שלי. אני גבוהה. בבקרים זה רק אני והרכב, בדרך לקייטנ..סליחה, עבודה. בלי קולות סופרן מאחור, עם הקפה והמוזיקה שבא לי לשמוע, אוגרת אנרגיות לעבודה האמיתית.בימים גשומים במיוחד אני בכוננות. היום בשעה 13:30 הוקפצתי על ידי ייסורי המצפון שלי לאסוף את הקטנים מבית הספר. "אין בעיה גם מאיה ועומר יכולים לבוא, יש מקום". איך מכניסים ל - Space Verso חמישה ילדי בית ספר עם תיקים? בלי בעיה, מסתבר.
בשעה 15:15 אני נוסעת לאסוף את החיילת שלנו היישר ממדור משתחררים."מזל-טוב נועה, ברוכה הבאה לאזרחות, הנה את סוף-סוף אדם חופשי". אבן יורדת מהלב. לפחות עד לגיוס הבא.
השעה 16:15, אני ממשיכה בהסעות, ועכשיו תור הבנות. המשימה - לקחת את הצופיפניקיות הצעירות לפעולה. "יאללה בנות כנסו לפואייה"
המשמרת ממשיכה. השעה 16:30 לוקחת את הבנים לקונג פו. "הכי קרוב לאמא, נעלתי את הכרית אוויר"
הפוגה קלה ושוב נוהגת. השעה 18:30 והמתבגרת צריכה להגיע לחזרה של 'צעירי תל-אביב' אי שם בדרום העיר. היא עוד לא יודעת שיש לי שליטה על הווליום של הרדיו בהגה.
בסוף היום ספרתי 45 ק"מ שלא ממש הרשימו את מד הדלק. התגלית המרגשת של היום - כשהדרישה לשלושה פסים יורדת האופציות לחניה גדלות!
