פשוטה ככל שתראה, גם מטלת הקניות השבועית טומנת בחובה אפשרות להפעלת כישורי חיים ותחכום. כל סופר-אמא והאסטרטגיה שלה, כל סופר-אמא והבחירות שלה. שאלות לדוגמא – מה קודם, הכבדים? נמלא את תחתית העגלה במוצרי ניקוי ובבקבוקי שתיה? זוהי שיטה לא רעה, אבל איך מתגברים על הסדר ההפוך כשפורקים בקופה?
>>> פרויקט אמהות העל - היכנסו לעמוד המיוחד
או מתי? בניסוי וטעיה הגעתי למסקנה שהטוב ביותר הוא לבוא עם הילדים, מיד לאחר בה"ס, לסיים עם ארוחת הצהריים במאפיה (פעם בשבוע, לא נורא....) ולנצל שעתיים של זמן אבוד ממילא. זה יעיל, מודה, אבל מעלה את סך החשבון הסופי ב-300 שקלים בממוצע. שני זוגות עיניים חוברים לשני לבבות שפועמים בחוזקה ורוצים את הממתק הזה ודורשים את הגלידה ההיא ומתחננים לעלות לקומה השניה, בה שוכנים בבטחה אינספור מוצרים שיזנחו שניה לאחר שתוסר מהם העטיפה.כדורי האושר הקטנים מסבכים גם את השלב השני במשימה – סידור הכבודה. אני מציבה את העגלה מול תא המטען שלועו פעורה לרווחה, נסוגה לאחור ואומדת את גודל הבעיה. כמו שתי מתאבקות בזירה, ניצבות זו מול זו עגלה מלאה וקיבולת תא מטען, אומדות אחת את גודלה של השניה. המלאכים מאופסנים במקומם, מכירים את התרגול. שלוש שקיות מתחילת ההעמסה ואני עוברת למושב האחורי, מרצפת את תחתיתו בשקיות, מעמיסה במרכז ואז – בלית ברירה, משתמשת גם בברכיים של כדורי האושר כמנשא.
לא עוד. תא המטען של ה-Space Verso פער פה בשמחה. ליתר בטחון השתמשתי בידית והורדתי את גב המושבים למטה, מייצרת חלל אחסון נוסף, מאושרת לגלות כיצד עוברות אליו השקיות, בזו אחר זו, בסדר מופתי שלא נהרס, גאומטרי לעילא, שאפשר לי להפעיל את אסטרטגיית האחסון שלי, שהתגבשה לאחר שנות ניסיון, ולא הסתיים בערימה מתנדנדת שמתפרקת בעצירה הראשונה. נכנסת לרכב, חוגרת, לוקחת נשימה עמוקה ומדליקה את ה-CD בווליום גבוה. לחיצה על הגז, ולמרות כל הפרבריות המשפחתית הארוזה בשקיות מאחור, אני מרגישה קלילה, לפחות עד העצירה הבאה.
