עד לפני מספר שנים לא הכרתי טעמו של קפה.
כשהזמינו אותי להיפגש ל'כוס קפה', הייתי זו שמזמינה כוס מיץ תפוזים או מיץ תפוחים, כשהיושבת מולי הייתה לוגמת מהמשקה האוניברסאלי ורק אני אאוטסיידרית.
"אולי תטעמי ותראי כי טוב?" הציעה לי חברה. בפעם הראשונה לא התלהבתי. לגמתי קלות, אימצתי את בלוטות הטעם ודחיתי ממני את המשקה עם הארומה המרירה. אבל למחרת, בפגישה הבאה, טעמתי עוד קצת, רק כדי להיות בעניינים ותוך שבועות ספורים הגרגירים הקטנים השתלטו על חיי. התמכרתי.
פתאום לא הבנתי איפה הייתי עד היום.
אז נכון שגדלתי עם הורים שטענו שבקפה טמונים סיכונים להעלאת לחץ דם, להחמרת בעיות לב ואחרות, להעלאת חומציות תוכן הקיבה ובכלל, הוא לא מומלץ לנשים הריוניות ומניקות (ואל תבלבלו אותנו עם מחקרים חדשים הטוענים שקפה טוב לבריאות!), אבל טעמו של הקפה והתמכרות, עלו על כל סיבה שכזו.
הקפה הפך להיות חלק בלתי נפרד מחיי.
קמתי בשש בבוקר לקטנים וגיששתי כסומא באפלה לעבר מתג הקומקום שירתיח לי מים לכוס קפה.
'רגע, חמוד', הייתי מבקשת מהתינוק התורן להמתין לאמא שלו שתסניף, סליחה, שתלגום מהמשקה החום הזה ותוכל להתעורר.
יוצאים לנסיעה ארוכה? הפרטנר לנסיעה כבר מחכה למשפט: "אתה חייב לעצור לי בדרך. חייבת לקנות כוס קפה הפוך".
הייתי נמנעת מלאכול ארוחות בשריות בגלל ההלכה הקובעת כי צריך לחכות שש שעות לאחר אכילת בשר עד שתיית חלב. דחיתי את הסטייק, שמא חלילה לא אוכל ללגום את כוס הקפה שלי.
אני עובדת על המחשב, הרעיון תקוע, המילים מסרבות להפוך לכתבה? מה הבעיה, כוס קפה תמריץ אותי ותפתור את הבעיה.
הפכתי למומחית לקפה. אני יכולה להגיש לכם תחקיר עיתונאי שלם בנושא פולי הקפה הטעימים והאיכותיים ביותר, איפה אפשר ללגום את הקפה הטעים ביותר, מי עובד עליכם, והכי חשוב, כיצד מכינים קפה טוב באמת?
התמכרתי, כבר אמרתי?
ולא ידעתי שהתמכרתי. זאת אומרת, הדחקתי את העובדה שאני מכורה ותלותית לגמרי בכוס נוזלים מסוים.
בכלל, האם שמתם לב שהעולם שלנו הפך לעולם מכור? אם בעבר לא הבנתי את המכורים ליין, המכורים לאופנה, המכורים לאוכל, המכורים לשופינג, כוס הקפה הקטנה הזאת שסובבה אותי על ידית קטנה, שארבה לי בוקר בוקר, עוד טרם נפקחות העיניים, הבהירה לי שאני נתונה לשליטתה המוחלטת. "הי גברת, את מכורה ולא יכולה בלעדי!"
לפני חודש הצטלמתי עבור ספר שעומד לצאת בקרוב. כשראיתי את התמונות כמעט בכיתי. פתאום קלטתי שהפעם ממש, אבל ממש נתקעתי במשקל עודף של אחרי הלידה האחרונה. הקטן כבר בן שמונה חודשים... השבועות נוקפים והקילוגרמים אינם נושרים כתמיד. ואיך זה שאני לא יורדת במשקל? הרי במקום אוכל אני דוחפת עוד כוס קפה כדי להשתיק את הרעב.
"זה הקפה!" פסק בעלי שמעולם לא שתה קפה. "קראתי מאמר כי הקפאין מעכב את הירידה במשקל. תוסיפי לכך את העובדה שאת כבר לא בת 20, עם חילוף חומרים איטי יותר ותקבלי את התשובה".
קבעתי פגישה עם תזונאית והתחלתי לערוך תחקיר רציני - האם הבעל צודק.
בתחילה ניסיתי להפסיק לשתות קפה, "עבדתי" על עצמי, הכנתי רק כוס קפה אחת בבוקר ועוד אחת אחר הצהריים ואם ממש התחשק לי, הכנתי כוס קפה ושתיתי רק חצי ממנו.
להיגמל מאכילת עוגות כבר היה קל יותר. מהפחמימות המתוקות נגמלתי ואילו הקפה הוסיף להחזיק בי כאילו אני שפחתו הנרצעת. הגוף משתגע בלי הקפה. בכל יום מחדש הרגשתי את זכר צום יום כיפור בו ראשי הולם בחוזקה, כאילו מקהלת פטישים פראית התארחה שם. כאבי הראש מהגמילה של הקפה היו גרועים יותר ממיגרנה רגילה. זאת הייתה זעקת הגוף המתווכח איתי: "הלו, אני זקוק למנת הקפאין שלי אם את רוצה שאמשיך לעבוד איתך!"
הצעד הראשון בחזרה בתשובה, כך מקובל, הוא הכרה בחטא.
הצעד הראשון בגמילה, הוא הכרה בהתמכרות.
"אז זהו. אני יודעת. אני מכורה לקפה ולא יכולה בלעדיו", אמרתי לעצמי בייאוש, מול המתנה המדהימה שקנה לי הבעל בערב סוכות. נחשו מה? הבעל המסור החליט להפתיע אותי עם מכונת קפה הפוך כמתנה לחג, כי הרי לעולם לא איגמל. אני בכלל לא מודה שאני מכורה. אז עוד הייתי בשלב ההכחשה.
ועוד תנחשו מה ולא תאמינו - היום, בקושי חודש אחרי, היא משמשת כבר כמכונה להכנת שוקו מוקצף לילדים.
נגמלתי מקפה!
יומיים לפני חג הסוכות הודעתי לכולם שאין ברירה, אחרי החג אני אורזת את עצמי, בלי קפה במזוודה, לשם שינוי ונוסעת לחוות בריאות. רק שם אצליח להיגמל מקפה.
אדלג כעת על החוויה בחווה (אייחד בקרוב טור נפרד על השהיה שם). ממוקדת מטרה: להסיר את התלות של עצמי בקפה, נסעתי לראשונה בחיי לבדי, לארבעה ימים של התנקות.
אכלתי רק ארוחות מן הצומח, חוויתי יומיים של 'צום מיצים', חטפתי כאבי ראש איומים, כי הקפה שנשאר בסופר התנקם בי ורצה להראות לי עד כמה אני תלותית בו. בלילות חלמתי על כוס קפה הפוך עם עוגת קצפת... בימים לא יכולתי להשיג את המצרך הזה ברדיוס הקרוב ולכן חזרתי משם גמולה מקפה.
מאז, כבר למעלה משבועיים, אני נקייה מהתמכרות ומכאבי ראש. את הבוקר אני פותחת בתה צמחים ובפגישות עבודה אני מזמינה, תחזיקו חזק, מיץ גזר.
"הגזמת, מה רע בקפה?" זרק לעברי קולגה מהעבודה.
אז הוא צודק. אין שום דבר רע בקפה. דווקא יש מחקרים המדברים לטובתו ותאמינו לי, לא הייתי מתנגדת עכשיו לכוס קפה. רק שזה לא הקפה, זאת ההתמכרות של הגוף והנשמה, הכובלת אותך למשהו שאתה לא יכול בלעדיו. ואם אתה לא יכול בלעדי משהו – אתה מכור!
הייתי אסירה ויצאתי לחופשי.
