אחרי החגים, את המושג הזה טחנו עד דק, צחקו עליו, בכו עליו, התרפקו עליו. אחרי החגים, תירוץ נפלא לבעלי עסקים, לעקרות בית, לשמנים שרוצים לרזות, לרזים שרוצים לעלות, רק שאתמול פגשתי במקרה, כמה מפתיע, מספר אנשים שהמושג אחרי החגים מתאים אצלם לכל ימות השנה.
אנשים שהחליטו פתאום באמצע החיים והקריירה לבצע שינוי ולא חיכו לחגים, ולא לאחרי החגים. הם החליטו, ועצם ההחלטה הייתה ליום חג, והביצוע מיד למחרת.
דליה בת ה-38 עבדה במשך שנים כשרטטת. המשכורת שלה מן הגבוהות בשוק, בעבודה כולם העריכו אותה, בבית קצת פחות. "יום אחד כשרצתי לעבודה, הבן שלי שאל אותי אם לחכות לי בחמש או בשבע. המבט בעיניים שלו היה עצוב ומרוחק ולמרות שהוא הבן הרביעי שלי, וגידלתי את כולם באותה מתכונת, ושאלו אותי שאלות קשות יותר, הפעם השאלה גרמה למהפך והחלטתי שאני משנה".
כשהיא הודיעה למחרת שהיא מתפטרת, כולם נזעקו ורצו לברר למה. אפילו בעלה לא הבין מה עובר עליה. למחרת היא כבר נרשמה לבית הספר.
"חזרתי לבית הספר", היא מתוודה. "למדתי בבית ספר לקונדיטוריה והתחלתי לפרוח". היום דליה מנהלת קונדיטוריה ומצליחה מאוד.
ובזמן שהיא סיפרה לי את הסיפור שלה, התערב יהודי שהקשיב לשיחה, שחוגג את שנתו השמונים.
"גם אני חזרתי ללימודים בגיל שבעים", הוא הפתיע אותנו בסיפור המרגש.
"הגעתי לחתונה של אחד הנכדים שלי ואני לא יודע מה קרה לי. כשהסתכלתי על הבחור שניגן בפסנתר, פתאום ידעתי מה אני רוצה לעשות, ללמוד מוסיקה! למחרת מצאתי מורה למוסיקה, סיפרתי לו שאין לי מושג איך נראים תווי נגינה ושאלתי האם בגילי אפשר ללמוד לנגן על פסנתר.
וכן, הוא למד פסנתר. אז נכון שלא יצא ממנו מוצארט, אבל שיעור לילדים ולנכדים יצא ועוד איך. השגרה הברוכה בפתח והילדים שלא מאמינים כי זהו, נגמר החופש, חזרו ללימודים, חזרו לבית הספר.
וגם אנחנו, כי ישנו בית ספר אחד שמנוהל על ידי החיים בעצמם.
הקשיבו לו, מותר לשנות, לפעמים זה מצליח לפעמים לא... וגם אם לא, היו שלמים אם עצמכם כי הציון שמקבלים הוא על המאמץ. לא תמיד על התוצאה.
ורגע, גם לי יש וידוי קצר.
בחול המועד נאמתי נאום חוצב להבות נגד זריקת האפידורל למספר נשים. הן בתגובה שאלו אותי איך עברתי 11 לידות בלי הזריקה המצילה. לאחר הסבר מקיף וארוך, שאלה אותי אחת הנשים,
תגידי מלי, למה את לא הולכת ללמוד מיילדות או לפחות להיות דולה?
בשעת כתיבת שורות אלו, הרעיון מתחיל להתגלגל בראש, ואולי בשבוע הבא תמצאו אותי על ספסל הלימודים.
