קרוב לוודאי שכבר סיימת לבקש סליחה מכל מי שאת מרגישה אשמה על שפגעת בו.
אני יודעת שאין הרבה כאלה, כי את אדם טוב ואת משתדלת לא לפגוע.
ברוב המקרים שבהם ביקשת סליחה, גילית שבכלל לא פגעת. שזו רק את שדאגת.
והנה, שוב את מגלה שאת יותר רגישה ממה שצריך. תמיד זה ככה איתך.
אני בטוחה שגם כבר ביקשו ממך סליחה. אני גם יודעת שסלחת. גם אני סלחתי.
אני בטוחה ששמחת לסלוח למי שביקש.
האמת היא שציפית לשיחה הזו, לבקשת הסליחה הזו, אפילו אם אמרת ש"באמת לא צריך, בכלל לא נפגעתי", בכל זאת משהו ירד לך מהלב.
והשיחה ובקשת הסליחה, הקלו עליך.
זו הרגשה גדולה של שחרור.
גם אני שמחתי לסלוח.
אבל יש עוד סליחה אחת. סליחה שאני צריכה לשלוח עכשיו, ואולי גם את.
וזו הסליחה הכי קשה. יותר קשה מזו שמבקשים וזו שנותנים.
אני מדברת על סליחה חד צדדית.
סליחה שאני ואת צריכות לסלוח, למי שלא ביקש מאיתנו.
לזה שהיה אמור לבקש את סליחתנו, ולא ביקש.
לזה שפגע בך ולא יודע בכלל שהמילים שלו, שפגעו, עוד צורבות לך על הלב.
לזו שלא יודעת בכלל שאני עוד לפעמים חושבת מה הייתי צריכה להגיד לה. לענות לה. וכמה אני כועסת על עצמי ששתקתי ברגע ההוא.
יש את אלו שפגעו לא בכוונה.
יש את זו שפגעה בך בכוונה ואת יודעת שבחיים היא לא תבקש ממך סליחה.
יש את אלו שיודעים שהם צריכים לבקש סליחה, אבל לא עושים את זה. חלקם מתביישים, חלקם גאים. חלקם סתם לא טורחים.
ועכשיו, רגע לפני שהיום הזה יורד עלינו, אנחנו נשארים עם הסליחה הזו.
וזו הסליחה שהכי קשה לסלוח.
וזו הסליחה שאני רוצה לסלוח עכשיו.
סליחה חד צדדית.
סליחה שצריך לסלוח, בלי שאף אחד ביקש. סליחה שמשחררת אותי ואותך מהכעס. מהעלבון.
כי אני לא רוצה לכעוס. אני לא רוצה את זה בלב שלי. ואת לא רוצה את זה בלב שלך.
ואת הסליחה הזו, הקשה, אני סולחת עכשיו.
ולא משנה לי שמי שסלחתי לו, בכלל לא יודע שעשיתי את זה.
כי זו הסליחה שאני סולחת בשביל עצמי.
כדי לשחרר אותי.
סלחתי.
