החושך ירד על הגינה מוקדם בחסות שעון החורף, אבל גם בצללים אפשר היה לראות שעל הפנים של יהב יש תפרים. מה קרה, שאלנו, קבוצת האמהות שישבה על הדשא בגינה הגדולה. כלבה, סיפרה אמא שלו.
חמוד? לגמרי. אבל אם אף אחד לא משגיח עליו, אני מוותרת
בשכונה שלנו יש גינה גדולה וחדשה שכבר גרפה פרסי אדריכלות נוף וכתבות במגזינים נחשבים. זה אחלה. בשכונה שלנו יש גם הרבה ילדים שרצים בדשא ומתנדנדים בנדנדות וגם לא מעט כלבים. וגם זה אחלה. רק מה? בזמן האחרון אני מרגישה שהכלבים הופכים להיות האויבים שלנו.
הוא לקח לי
אני אוהבת בעלי חיים וחושבת שמי שמגדל בעלי חיים הוא, בהכללה גסה, אדם טוב יותר. ידוע שמומלץ לילדים לגדול עם בעלי חיים: זה מלמד אותם לדאוג לצרכים של מישהו, זו כמובן חוויה כייפית של משחק. היחשפות לפרווה של כלבים וחתולים בגיל צעיר יכולה אפילו לחזק עמידות לאלרגיות. אני מעריכה אנשים שמחליטים להקדיש משאבים נדירים של כסף ותשומת לב לחיה.
אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה את זה פחות ופחות. עוד מעט נגיע לסיפור של יהב. לפני זה הנה סיפור מינורי יותר מאתמול: אמהות על שמיכה עם תינוקות, ילדים יותר גדולים רצים מסביב בדשא, כיף גדול. הנסיך מקבל סנדוויץ' טעים והולך לשחק. אחרי כמה דקות הוא חוזר, עצוב ונעלב: "הוא לקח לי!" מי? אני מזדעקת, לא מאמינה שעוד לפני גיל שלוש התחיל הסיפור של ביריונים שלוקחים לילדים סנדביץ'. הכלב.
רצועה? פחחח
כי כל הזמן מתרוצצים סביבנו המוני כלבים, ללא רצועה כמובן, לעיתים נובחים ורצים אחד על השני ולעיתים מתקרבים ליושבי השמיכות. וכשלא הסתכלתי, כלב אחד כזה בא לילד הקטן שלי וחטף לו מהיד את הסנדביץ'.בעלת הכלב ממש התנצלה. וגם אמרה לכלב: "מה עשית? כלב רע!". נתתי לנסיך את הסנדביץ' של אחותו. הוא אכל חצי והשאיר לאחר כך. על השמיכה. ההמשך ברור כבר, כן? באה כלבה, לקחה וכו', בא הבעלים שלה, התנצל וכו', כלבה רעה וכו'.
אז מה היה עם יהב? הוא ישב עם המשפחה וכלבה הסתובבה סביבם כל הזמן. אמא שלו העירה לבעל הכלבה והוא נהם עליה: "מה יש? מה היא מפריעה לך?" "יש כאן שטח מיוחד לכלבים", אמרה אמא של יהב, אבל הבחור לא השתכנע. גם אני רוצה ליהנות מהדשא. הכלבה המשיכה לרוץ סביבם ויהב, שדווקא אוהב כלבים, ניסה לתפוס אותה. הכלבה נבהלה כנראה או ווטאבר. נשכה אותו בפנים.
כלב טוב, בעלים רע
דעתי הטובה על כלבים לא השתנתה. אלה הבעלים שלא יכולים להתנהג באחריות ואני לא מוכנה לשלם את המחיר. לא בנשיכה בפנים, לא בסנדביץ' ואפילו לא בזה שקטנים נבהלים ממלחמת נביחות אגרסיבית של כלבים. "פוחד!" אומר הנסיך ונצמד אלי. של מי הגינה הזאת לעזאזל?
וזהו. למרות ההשפעה הטובה של בעלי חיים, אני לא רוצה לראות אותם בגינה שלי ולא מחכה לפגוש אותם ברחובות, מטילים ערימות של צואה שאף אחד לא אוסף. אם זה היה תלוי בי, אסור היה בכלל לגדל כלבים בעיר. וברור לי שהיינו מפסידים מזה כחברה, אשכרה; אבל כנראה שאנחנו עדיין לא בשלים לצ'ופר של גידול כלבים.
