או - ניסים קורים. או יה.
איך שנכנסתי להריוןעם קטנת הבית, ידעתי שזו בת. אל תשאלו אותי איך אבל ידעתי. בעלילטורס הסתלבט עליי נמרצות כמובן, בסיועו האדיב של אבא שלי, ששלוש הבנות שלו הן כמובן פאר היצירה עלי אדמות, לשיטתו. שניהם פשוט צחקו עלי. האיש אמר לי תגידי, במאה אחוז מהמקרים עד כה עשיתי לך בנים, למה את חושבת שחרגתי הפעם ממנהגי? נו באמת. שני בנים זו סטטיסטיקה?! וחוצמזה, למה לעצבן אישה בהריון? ועוד אחת עם אינטואיציה מפותחת.
כשהיינו בסקירה המוקדמת הרופא שאל אם אנחנו רוצים לדעת את מין העובר. אמרתי לו שהאיש רוצה לדעת כי אני כבר יודעת. חה. אכלו את הכובע כולם, אני צדקתי וקטנת הבית הפציעה אל חיינו.
בשנתיים הראשונות לחייה היא לבשה רק ורוד. אני מודה. לא עמדתי בזה. אחרי חמש שנות הורות לבנים בלבד, פשוט לא יכולתי להירגע מכל היופי והחמידוּת שבגדי ילדוֹת אוצרים בתוכם. ואז היא גידלה טעם משלה ו-איך אני אגיד לכם את זה? הלך עלי. הילדה הולכת רק עם בגדי בנים, מסרבת לחלוטין לכל דבר שנודף ממנו אפילו ריח של בנות, תוסיפו לזה קצת רגישות תחושתית ותקבלו, ובכן, אין דרך מנומסת לצאת מזה – סמרטוטרית. חמודה, אבל בפירוש סמרטוטרית.
לפני חצי שנה כשאחותי, אני חוזרת – אחותי – התחתנה, זה הגיע לשוחד. בכל זאת, חתונה של אחותי הקטנה ולא לקחתי שבויים.
אז אתם יכולים לתאר לעצמכם שכשחברה שלי התקשרה לספר לי על פרוייקט "שמלה לראש השנה" של שרון גיא מ"שסק", צחקתי לה בפרצוף. נראה לך?! הטום-בוי שלי, בשמלה?! אבל היא אמרה לי, 'אחותי, את לא מבינה איזה בגדים היא עושה השרון הזו'. ואני, שכבר ויתרתי על הפנטזיה האימהית לראות את הבת שלי (אחת! אחת יצאה לי!) לבושה כמו נסיכה, לא עמדתי בזה.
התייצבתי בחנות הסטודיו (המהממת) של "שסק" במושב גני עם (אלק מושב, זה רחוב בהוד השרון, תכל'ס) ותפילה חרישית בלבי. וגם קיוויתי שלשרון המעצבת יש סבלנות כמו מסטיק ועצבים כמו ברזל. ומתברר שיש לה.
לאט ובעדינות, בלי שום לחץ, היא נתנה לנסיכת הסמרטוטים שלי להיכבש לבד בקסמי השמלות הבאמת מדהימות שלה, שלא צריכות שום תיווך.
אני, במקביל, אהבתי מאוד את הקונספט של "שמלה לראש השנה" ששרון עשתה כי הוא פשוט מתוק נורא. עם השמלות מקבלים ערכה מקסימה של "שנות טובות" שהנסיכה יכולה להעניק לפי בחירתה ועוד "שנה טובה" אחת שהילדה מאחלת לעצמה לשנה החדשה. פשוט מקסים.
הילדה שלי, שבפורים האחרון התחפשה לקאובוי, עם אקדח, יצאה מ"שסק" עם שמלה יפהפיה ומתנות קטנות ופינוקים קטנים ורק אני, אמא שלה, שיודעת כמה היא ביישנית, יכולתי לראות עליה כמה היה לה כיף. אה, וגם העובדה שמאז היא כל יום שואלת אותי מתי יגיע כבר ראש השנה, המממ, עזר לי.
חג שמח ולבוש היטב גם לכם!
