אז אתם מרימים יד, מונית נעצרת. מונה? מונה.
לרוב אני מחכה בסטנד ביי. אוהבת לעשות עם עצמי משחק ניחושים קטן, כמה תעלה הנסיעה כשאגיע ליעדי. אצבעותיי ממתינות במתח על הארנק הפעור. מבטי על המונה שעולה, כמובן שזה תלוי בשעות היום, והקפיצות במונה מהירות יותר בלילה. אני מגניבה אליו מבטים ומוסיפה לכף ידי השמאלית עשרות אגורות לפי קצב הקפיצה.
לפעמים, יוצא לי בול. לרוב, חסרות לי אגורות ואז אני נאנחת ומוציאה שטר, אחד כזה שהוא הקרוב ביותר לסכום הסופי.
לפי ה"שלום, יום טוב" המסכם נסיעה של הנהג, אני מבינה שעודף כבר לא אקבל כאן. פעם עוד הייתי מתעקשת על זכותי להחליט אם העודף יישאר אצל הנהגים, אבל בשנים האחרונות החלטתי לוותר. לפעמים גם העקרונות הגדולים ביותר נראים מטופשים, במיוחד כשמתעוררת מהומה בגלל עשרים אגורות. אבל, היי, זה עיקרון. זה הכול בקטע עקרוני.
עיגול לטובה
מכירים את זה שיש אנשים עם צרכים במדינה שלנו?
מכירים את זה שעמותות רבות נאבקות על קיומן?
מכירים את זה שמרוב גופים שזקוקים לעזרה ותרומה, אתם כבר לא יודעים למי לתת?
מכירים את זה שאתם נורא רוצים לתרום ולא יודעים איך?
הנה יש לכם, לי, לנו, הזדמנות לעגל לטובת מישהו שאנחנו רוצים. שאנחנו מחליטים.
"עיגול לטובה" הוא יוזמה נהדרת שמאפשרת לכם להחליט לטובת מי אתם רוצים לעגל.
זה מאוד פשוט. נכנסים לאתר, מוסרים את פרטי כרטיס האשראי, בוחרים עד שלוש עמותות, ובכל רכישה שתתבצע עם הכרטיס שלכם, ההפרש עד לשקל הבא יעוגל ויועבר אל העמותות שבחרתם.
תכלס, זה קטן ולא מורגש, זה יכול להגיע ל-4 שקלים בכל חודש, בדיוק כמו שהבלגתם במשך שנים על עיגול אגורות לטובת נהגי מוניות מסוימים, אלא שהפעם זו מצווה, זו צדקה, וזו הפגנת אחריות ומעורבות חברתית.
החג מתקרב ואיתו גם הלב.
הנה הזדמנות לעשות מעשה טוב ולהרגיש טוב.
