ליאת ורדי
ביום חמישי לפני חודש השתנו לי החיים. לא ידעתי את זה באותו רגע, ז"א הרגע עצמו הרגיש רגיל, אבל כל מה שקרה אחריו היה ועודנו מטלטל, מרגש ועוצמתי.
לא תיארתי לעצמי מה עומד לקרות כשפתחתי את הקבוצה "צרחת האמהות הצרכניות" בפייסבוק אשר מונה, נכון לכרגע, כמעט 10,000 איש ואישה, אבות ואמהות משפחות ויחידנים/יות, שלא דמיינו שמתחת לאפם יש כ"כ הרבה כמוהם. את הרגע הזה, שבו החלטתי שנשבר לי מצקצוקי השפתיים, שיחות סלון, יללות סרק - אני זוכרת כאילו קרה לפני דקה. פתחתי את הקבוצה וחשבתי שייצטרפו אליה עוד 100, גג 200 הורים, ויחד נצעק ונתלונן, כרגיל. שום דבר חדש. אבל אז, בבוקר שאחרי העצרת הראשונה, התפרסם המאמר שכתבתי ל-ynet (בזמן העצרת) והשאר - היסט(ו)ריה.
מרגע שהחלטנו לשלב כוחות ולהריץ יחד את מה שנקרא עכשיו "מחאת ההורים" התחלנו לעבוד במן הרמוניה לא ברורה, במיוחד לאור העובדה שלא נפגשנו מעולם וכל הסיכומים נעשו דרך הפייסבוק ושיחות טלפון. כפי שקורה בד"כ בדברים שצריכים לקרות - הכל הסתדר בדיוק במקום וכל אחת מאתנו פשוט רצה עם מה שהיא הכי טובה בו:
- על האסטרטגיה - יעל : רוח סערה, עיניים בורקות ואישיות כובשת.
- על הטקסטים, הכתיבה והסלוגנים - נוגה : לא רואה בעיניים, מסתערת ואלופת הג'ינגול.
- על הדוברות - ענת : הבחורה עליה נכתב "מים שקטים חודרים עמוק". אלוהים! כמה כוחות יש לבחורה הזו (חודש רביעי על כל מאפייניו) - רצינית, מדוייקת, מקצועית ומהירה.
- על התקשורת הדיגיטלית - שלי : כמה יפה ככה אינטליגנטית, רהוטה ועורכת דין על המחקר, החוקים והכנסת.
- ואני: שנכנסתי ישר למקומי הטבעי.
מעולם לא דמיינתי שאמצא את עצמי בסיטואציה בה אני נמצאת בשבועיים האחרונים: נלחמת, מובילה, תופסת מקום, מתראיינת, עונה, חוקרת, מותקפת. לפני חודש יצאתי לדרך לא סלולה ולא היה לי מושג מה מחכה לי מאחורי הסיבוב. מה שהוציא אותי לדרך, עם מבער מטורף, הוא בדיוק הדבר שגרם לכל כך הרבה הורים לצאת לרחובות יחד איתי:
- גידול ילד הפך להיות משכנתא שניה.
- כמעט בלתי אפשרי להורים כמונו להביא עוד ילד. כלכלית מדובר בהתאבדות ולא, אנחנו לא קניינים חסרי הכרה או צרכנים עיוורים.
- אנחנו משלמים הון על מוצרים בסיסייים שלא בצדק. שימו לב לפערים המטורפים בין ישראל לשאר העולם בתחום הזה. כהורים צרכנים אנחנו סובלים מהתנהלות שמזכירה קרטל.
- פעוטונים, משפחתונים וגנים עד גיל ארבע עולים כמו תואר שלם אם לא יותר, גם אלה שאמורים להיות מסובסדים.
- 3 חודשי חופשת לידה על פי חוק - זו אחת השערוריות הגדולות ביותר! איך ניתן לחשוב בכלל שאפשר לעזוב תינוק אחרי 3 חודשים ולחזור למעגל העבודה הקטלני של 9 שעות לפחות? מה אנחנו? למה הפכנו להיות? אנחנו לא באמת חיים. אנחנו שורדים, חיים מהיד לפה, רצים בטירוף מהעבודה לעוד עבודה, מנסים להספיק לראות את הילד/ה ונשפכים רק בשביל לקום ולהתחיל את אותו הדבר בבוקר הבא.
- אנחנו נטל על ההורים שלנו, שהם כבר לא רק סבא וסבתא. הם גם בנק.
