שישה ימים ל"ספירת הקלמר". החופש הגדול - קווים לדמותו

אני יודעת, הוא עדיין לא פה, אבל אני מרגישה אותו. האחד בספטמבר.

צילום: אורנה פיטוסי

לרדוף אחת אחרי השנייה לאורך המסדרון.

לרדוף אחרי בזוקה ובאלו, החתולים שלנו, גם במסדרון.

לעשות עבודות יצירה באמצע הסלון ולריב על נייר דבק/מספריים/צבע גואש/מכחול.

לעשות עבודות יצירה באמצע הסלון ולנטוש הכול כשיש "ארתור" בטלוויזיה.

לתת לי לסדר הכול.

לשחק במחשב.

לריב על התור שלהן במחשב.

לעשות ברוגז.

להשלים.

לבקש ממני מיץ קר-קר ומתוק, בדיוק כשאני באמצע שיחת טלפון חשובה או ראיון לרדיו ב"לייב".

להכין פנקייקים, לשפוך עליהם הררי ומפלי סירופ שוקולד.

למרוח עליהם שוקולד/ריבה/מייפל/סתם סוכר.

לתת בפנקייקים ביס קטן וללכת.

להשאיר לי לאכול הכול.

להסתגר שעות בחדר ולעשות משפחה שלמה מבובות בגדלים שונים ולבנות ארמונות כולל חוה ואורווה. וטרקטור.

לראות אותי חומקת לבלקונה לעשן סיגריה שאחרי הסערה ולפני זאת שתבוא, ללכת בעקבותיי ולהגיד: "משעמם לי".

לשפוך את כל התחפושות שבארון על הרצפה בחדר. בסלון. במסדרון.

לריב על התחפושת של הנסיכה.

לרקוד לצלילי מוזיקה קלאסית. עם התחפושות. עם אורחת אחת בקהל. אמא. חובה למחוא כפיים לפני כניסת הרקדניות לסלון, אה... לבמה... וחובה גם בסוף המופע.

להכריז בהדגשה יתרה (כי אחרי הכול מדובר באמא שלהן...) :"נא לכבות את כלללל הפלאפונים באולם!! אמא! נו!! אמא, תכבי!!!, יופי. תודה וערב טוב".

ללכת לים. הקטנה - סוגרת עניין אחרי חמש דקות הליכה לכיוון הים. הגדולה - מצטרפת ללהקות דולפינים ובאה רק לאחר הישמע שריקה תת-ימית מיוחדת. לאחר השקיעה.

לשבת בגלידרייה בטיילת, מול מגדל האופרה, עם בגדי ים רטובים מתחת לבגדים, עם השק הירוק של "מגה", עמוס מגבות עם חול וגם כף ואת חפירה. ושאריות ביסלי. ושטוחים. ללקק כדור גלידה ענקי ולדבר עם אמא על החיים.

ללכת לגן מאיר, לכיכר ביאליק, לדיזנגוף סנטר. עם אופניים או רולר בליידז, תלוי במצב הרוח ובחשק של אמא להרכיב את כל המערכת המסובכת הזאת.

לשכב על הבטן בכיכר ביאליק ולנסות לדוג ראשנים אל תוך שקית סופר. תמיד יש בה חור.

לקנות קרטיב. בוב ספוג. קרטיב אבטיח. קסטה.

להזמין פיצה לארוחת ערב.

ללכת לישון מאוחר. מאוד מאוחר. מאוד מאוד מאוד מאוחר. עד שאמא כבר נשארת ערה כי גם ככה כבר הגיע הבוקר.

צילום: אורנה פיטוסי