"כשהוציאו אותו מהבטן שלי הוא הושם מיד בידיה של האמא", מספרת יוליה. "רק למחרת הניתוח הקיסרי, כשכבר יכולתי ללכת, האמא הציעה לי לבוא לתינוקייה לראות אותו. ממש לא קישרתי שהתינוק הזה היה אצלי בבטן, שזה התינוק שאת תנועותיו הרגשתי חודשים ארוכים. 9 חודשים של סוויץ' במוח עשו את העבודה כנראה, כי עד עכשיו אני רואה אותם כמשפחה ואני לא מקשרת שהתינוק הזה גדל ברחם שלי".
יוליה והזוג עבורם נשאה את הילד הכירו דרך שכנה-חברה משותפת, ללא ליווי חיצוני או תיווך כלשהו. יוליה הרתה בניסיון ראשון וחוותה הריון קליל ותקין, המלווה בהרבה פרפרים בבטן, לכל הצדדים.
"כל אמא תמיד מספרת על ההיריון של הילד", יוליה משתפת אותי. "רציתי לתת גם לה, במתנה, זיכרונות מההיריון הזה, אפילו שאני נשאתי אותו בשבילה וילדתי את התינוק שלה". כך החליטה יוליה להכין עבור האמא "קופסת הריון".
"כל נקודת ציון בדרכנו המשותפת קיבלה ביטוי ב"קופסת ההיריון", זיכרונות שנצרתי עבורה כמו שנצרתי את ההיריון עצמו. תרופת פוריות שקיבלתי במהלך ההפריה החוץ-גופית, מקלון הבדיקה הביתית שעשיתי, תוצאות המעבדה של בדיקת הבטא שהתקבלו באופן משעשע באחד באפריל, מכתבים שכתבתי לאמא ולבתה הבכורה המצפה לאח קטן שנמצא בינתיים בביטני שלי, פתקים ואיחולים ועוד מזכרות קטנות". ובנוסף, יוליה ציירה עבור האם ציור מרגש של ההריון, אותו הכניסה לקופסה.
אמא שומרת על התינוק של האנשים האחרים
"כל הריון הוא אחר לגמרי מבחינת ההתקשרות של הזוג ושל הפונדקאית גם יחד", מספרת עדה אטיאס מ"פונדקאות - המרכז להורות". "הזוג בהחלט חווה את ההיריון אך באופן אחר. גם מבחינת מה שנאמר לילדיה של הפונדקאית, שהרי לפי חוק הפונדקאות היא חייבת להיות אם לילדים משלה. בדרך כלל מסבירים להם ש'אמא שומרת על התינוק של האנשים האחרים'.
"אמהות מיועדות הרבה פעמים חוות סימפטומים פיזיים של היריון כגון בחילות ועייפות. ההכנה הפסיכולוגית חשובה מאוד כי אצלנו כבני אדם הרי 'הכול בראש' ומבחינה רגשית ופסיכולוגית האם המיועדת חווה הריון ועוד איך".
"לא רק בהיריון, גם אחרי הלידה הייתי הורמונאלית בטירוף, ממש כאילו ילדתי בעצמי", מספרת ש', אם לתאומים שנולדו מהיריון פונדקאות לפני כשנה. ש', אשר החלימה מסרטן, הקפיאה מראש ביציות על מנת להרות באופן ביולוגי, אולם כל החזרות העוברים של ביציותיה המופרות כשלו והיא ובעלה עברו לשלב הבא, תרומת ביצית והיריון בעזרת פונדקאית."התהליך מורכב מכל כך הרבה פרטים קטנים שהרגישות אליהם עושה את כל ההבדל והרבה דברים שאת חושבת בעת ההיריון משתנים בשנייה כשהתינוקות שלך נולדים", מתארת ש'. "למשל, במהלך ההיריון הייתי מאוד מעוניינת שהתאומים יקבלו חלב קולוסטרום שאוב מהפונדקאית והייתה לנו הסכמה רפה בנושא, מה שנקרא. לאחר הלידה הייתי כל כך הורמונלית, כאילו ילדתי בעצמי, והפונדקאית הייתה מאד מותשת לאחר הניתוח שהיא מאוד חששה ממנו.
"שתינו גילינו שאנחנו מעדיפות לסיים עם זה בלי להתעסק עם שאיבות וחזה גדוש ומתן הזנה לילדים שמקורה בפונדקאית. הייתה התלבטות, אי אפשר להגיד שלא, כי ברור שכאמא אני רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיי והקולוסטרום היה בעיניי כמו תרופה חשובה. זה הרי באמת כל כך חשוב. אבל ברגעי האמת, בתוך התהליך הכל כך עמוס רגשית לאחר הלידה, הרגשתי שדי, חתכתי את חבלי הטבור ואני לא רוצה יותר קשר בין הפונדקאית לבין הילדים שלנו. הם חזרו אליי מבחינתי, וכך רציתי שיהיה".
ריק לי בבטן אבל לא ריק לי בפנים
ניסיונות לחלץ מיוליה הפונדקאית כמה משפטים על הקושי, אפילו הקושי הנקודתי שכרוך בלשאת כאבי לידה או התאוששות מניתוח קיסרי עבור תינוק שאינו שלה, נתקלים בחומת אופטימיות אותנטית ובלתי חדירה: "אחרי הניתוח, ממש ריחמתי על האימהות שילדו בניתוח כמוני וצריכות גם לטפל בתינוק שנולד. אני, לעומתן, יכולתי לנוח ולהיות פנויה לחלוטין להתאוששות שלי, מה גם שהאמא לא הפסיקה לדאוג לי ולוודא שאני מחלימה ומרגישה טוב", היא לא שוכחת לפרגן.
"כעת אני בחופשת לידה, נחה ומתפנקת. ריק לי בבטן אבל לא ריק לי בפנים, מרגישה שהתמלאתי ולא התרוקנתי. עד עכשיו אפילו לא לקחתי את התינוק על הידיים. בתור אמא אני יודעת שזה עלול להפריע ואני לא רוצה לגרום לאמא אי נוחות ולו הקטנה ביותר, אבל ההורים הזמינו אותי לברית ונתנו לי להרגיש הכי טוב בעולם.
"כמה ימים אחרי הלידה האמא התקשרה להזמין אותי לסושי, ממנו התנזרתי כל ההיריון. באותה שיחה היא אמרה לי - "לא יכולה להיגמל ממך... בואי נעשה את זה לאט" וזה מאד ריגש אותי. אני חושבת שאנחנו נישאר באיזשהו קשר. הרי בכל התקופה הזו נהיינו חברות, ועם כל הרגישות הנדרשת, אני מאמינה שנצליח להישאר בקשר. באיזשהו מקום, אני מרגישה שהיא מבינה אותי הכי טוב".
