על אהבתי הרבה לחיות כבר כתבתי כאן ובמקומות אחרים. כלבים, חמורים, סוסים, עזים, חתולים, ארנבות ותרנגולות כבר נהנו אצלי מיחס חם, שלוש ארוחות ביום וגירודים במקומות שקשה להגיע אליהם לבד.
לכן לא היתה לי התנגדות מיוחדת כשעברתי לפני שנתיים לבית הזה וגיליתי שאני חולקת את המטבח שלי עם עכברון אפור קטן. עכברים בעיקרון לא מפחידים ולא מגעילים אותי. הם אפילו די חמודים בעיני. רטאטווי ואני גילינו מהר מאוד שאם קצת התחשבות בהחלט אפשר להסתדר. כמה חודשים בחורף חיינו לנו יחד בהרמוניה, אפילו די נהניתי לראות איך הקטנצ'יק גדל והשמין על חשבון הפירורים שעל השיש.
ואז הוא המליט, כלומר המליטה. כלומר, מתברר שזו היתה רטאטואית. ועכשיו היו בבית עשרה עכברונים קטנים אפורים ורעבים פחד. בלית ברירה עברתי לשיטת המגננה. כל פירור מזון שהיה בבית נארז בקפידה בקופסאות פח, צנצנות זכוכית וכספות משוריינות. לתומי סברתי שאם לא יהיה להם מה לאכול תוך יום יומיים הם יארזו את עצמם ויעברו דירה לשכנים. טעות. הם אכלו לי את ארון הבגדים.
כשהגיעו מים עד נפש החלטתי לנקוט בגישה הליברמנית ולעשות להם טרנספר. מצאתי במחסן מלכודת פח ישנה והתחלתי ללכוד אותם ולשחרר אותם בנחל אלכסנדר. במשך תקופה מסוימת הפכתי לנהג מונית של עכברים, כשאני מסיעה קבוצות מאורגנות הלוך ושוב. זה לא עזר. העכברים האלה פשוט מתרבים כמו עכברים. רק סקס ואוכל, זה מה שהם עושים כל היום.
ואז הגיעה החולדה. לא מדובר בחולדת ביבים מגעילה כמו אלה שניתן למצוא בערים, אלא בחולדת שדה (עשיתי עליה גוגל), מן עכבר עצום מימדים ועם פתיל מאוד קצר. בניגוד לעכברים שמשתדלים להיות שקטים ובלתי נראים, החולדה היא ייצור מגושם למדי. כשלא מצאה מה לאכול התחילה להסתובב בבית עצבנית, לטרוק דלתות ולעשות פרצופים.
עד כאן. אפילו לי יש גבול והחולדה הזו הרגע כרסמה אותו. הכרזתי מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה – כל האמצעים כשרים. מלכודות דבק, מיני רעלים ונשק להשמדה המונית. בקיצור, התחלתי להרוג. אני, ילדה שהצילה כלבלבים דרוסים וגוזלים שנפלו מן הקן, הפכתי לזמרת עם דם על הידיים.
ואז הפציע בחיינו הבנזוג. בנזוגי שיחיה יש לו מעלות רבות, אבל קשה לומר עליו שהוא יפה נפש. ככלות הכל מדובר באדם שהצביע לאיחוד הלאומי, אבל בכל מה שקשור לעכברים, מתברר לפתע שמדובר בדב חנין של עולם המכרסמים.
מיד עם פרוץ אינתיפאדת העכברים הנוכחית הבנזוג עתר לבג"ץ נגד השימוש במלכודות דבק, הציב משמרות מחאה מאחורי המקרר ונשא נאום לאומה כשהוא עומד בתחתונים על המרפסת תחת הכותרת "מיקי מאוס מאז ולתמיד". אין בעיה אמרתי לו – בוא נראה אותך מטפל בהם.
העכבר מקס נהנה מתנאי הכליאה המשופרים
אז הוא מטפל בהם. לא מכבר רכש ב"אייס" זוג מלכודות נירוסטה מהודרות וכעת הוא לוכד את העכברים בתנאי דה-לוקס, מאכיל אותם במבה וחתיכות קטנות של מלפפון, מאפשר להם ביקורים של הצלב האדום ואז משחרר אותם שניים וחצי מטר מהבית וטוען שהם לא יודעים איך לחזור. חמש דקות אחר כך הם שוב במטבח, אבל הוא מתעקש – "זה לא אותו אחד". לך תוכיח.
וכבר אמרו חז"ל – מי שמרחם על רשעים, סופו שיתאכזר לצדיקים. אבל האם התכוונו אלי או אליו כשאמרו את זה?
