חג שבועות, אותה חגיגה חקלאית של ראשית הקציר, מעולם לא נראה יותר רחוק ותלוש ממציאות חיינו המכוסה אספלט ובטון. הדבר הכי קרוב לקציר שרובנו זכינו לעשות השנה היה שיטוט במחלקת הירקות של איזה שופרזול, בניסיון לשכנע את עצמנו שהגידולים המהונדסים והמרוססים הללו הם משהו מן הטבע.
ברשתות השיווק ימכרו לך גם טנא, כלומר סלסלת קש מתוצרת סין, למלא בפירות היקרים להפליא שעלו על המדפים השנה. מחירי הפירות זינקו לשמיים אחרי שעצים רבים נפגעו בגלל חודשי הבצורת בתחילת החורף האחרון והגשמים המאוחרים. עוד תזכורת לכך שהכדור עליו אנחנו חיים הולך ונשחק למוות, הקרחונים נמסים, מזג האוויר השתגע, מי התהום מזוהמים, באוזון יש חור, האדמה מותשת ומכוסה כבישים מהירים ורשתות שיווק.
ועוד לא דיברנו על החלב. כלומר, על הפרות. הימים בהם הפרה המשפחתית נחשבה נכס דלא ניידי, קיבלה יחס מפנק, טיילה בכרי דשא מוריקים ונחלבה ביד אוהבת בידי סבא עם דלי ושרפרף, קיימים היום רק בפרסומות. אותן פרסומות שמטרתן להשכיח מאיתנו את מורסות המוגלה המטופלות במשחה אנטיביוטית על העטינים שנסחטו בידי מכונת חליבה אימתנית.
אז מה לעשות? המחשבה על הדברים האלה מביאה אותי הרבה פעמים לידי יאוש.
לא, אינני מתנזרת לא מחלב, לא מבשר ולא מביצים. אני משתדלת לקנות אורגני וחופש, פריווילגיה לעשירים בלבד, אבל הרבה פעמים מחפפת וקונה רגיל. נגררת עם בקבוקי פלסטיק עד מכל האיסוף, שוכחת תמיד בבית את "השקית הירוקה" של הסופר וקונה עוד שקית ירוקה ועוד אחת. מחליטה לייצר קומפוסט ובסוף סתם זורקת את הזבל האורגני שלי בגינה לשמחתם הרבה של עכברים וג'וקים.ומרגישה שכל זה אפילו לא טיפה בים.
ובכל זאת, חג השבועות בפתח. חג שבו אמורים לא רק להביא ביכורים, אלא גם לתקן תיקונים. החלטנו לעשות משהו קטן וטוב למען עצמנו ולמען הכדור שאנחנו חיים עליו.
הבנזוג זחל מתחת לקרוואן, פירק את צינור הביוב היוצא מכיור המטבח והטה אותו לכיוון הגינה, תפס טוריה ומסביב לצינור הפך קצת את האדמה וחרץ תלמים כדי שמי הכלים המלוכלכים שלנו יתפזרו שווה בין הערוגות. עגבנייה, מלון ופלפל שמצאתי בתחתית המקרר תרמו זרעים ראשונים של פרי וירק, צרור נענע רענן עם השורשים שנקטף מהגינה של השכן נשתל ממש ליד פתח היציאה של הצינור וחופן גרעיני תירס אורגני שפיזרנו בשורה ישרה והטמנו אחד אחד באדמה, השלימו את ערוגת הירק שלנו.
עייפים אך מרוצים עמדנו מעל הערוגה הקטנה. ערוגה אמיתית, מדיפה ניחוחות של אדמה לחה והרגשנו כמו חלוצים בגורן. עכשיו נשאר לנו רק לחכות שתגדל, ניצנים זעירים, גבעולים דקיקים, עלים ראשונים ואחר כך ירקות ממש, פרי גננו. משהו שראוי לשים אותו בטנא ולקרוא לו "ביכורים" ולשמוח עליו באמת ותמים.
שיהיה לכולם חג שמח ונפלא.
