יום רגיל מתחיל בבית משפחת ברקן. עליזה ניגשת להעיר את דני, בנה הצעיר. עד לא מזמן, אריאל בעלה היה עושה זאת, אבל לאחרונה דני החל פשוט לסרב לשתף פעולה עם אביו. בכל פעם שאריאל מתקרב, דני צועק, בוכה, רץ לאמו ותוקע באריאל מבט מאיים שכל כולו משדר "שמור מרחק!" עליזה מנסה לפשר, להסביר ולשכנע: "אבל דני, אבא יעזור לך, זה מאוד כיף שאבא עוזר וגם אמא רוצה קצת לנוח", אבל דני בשלו ובפיו תמיד אותה תשובה: "רק אמא!"

וככה היום ממשיך, באווירת "רק אמא". רק אמא תיקח אותי לגן, רק אמא תלך איתי לפארק, רק אמא תקלח אותי בערב, רק אמא תקריא לי סיפור... עליזה מבולבלת. מצד אחד היא מרגישה מוחמאת מהבחירה בה ומצד שני היא כבר די מותשת מהעניין וגם נפגעת בשמו של אריאל מהריחוק שדני מפגין. אריאל מצדו ניסה במשך כמה ימים לעמוד על מקומו ולבקש מאריאל לשתף איתו פעולה, אבל כשנוכח כי הצרחות רק מתגברות (ושהנה אמא כבר מגיעה לעזרתו של הקטן), החליט מצדו לתפוס מרחק, עד יעבור זעם...

יש לכם שאלות לפרופ' רולידר? היכנסו לבלוג ושאלו.

משפחת ברקן אינה היחידה. בהרבה משפחות ניצבים הורים חסרי אונים מול התופעה בה הילד מפגין העדפה ברורה ובלתי מתפשרת כלפי אחד ההורים ומסרב לאפשר להורה השני להתקרב אליו למרות המאמצים (ואולי בגלל) הבלתי נלאים של ההורה ה"דחוי" לשכנעו לשנות את דעתו.

העדפה זו של הילד משפיעה מיד על ההתנהלות המשפחתית. התוצאה הישירה היא שמעמסת הגידול והחינוך נופלת על אחד ההורים, בעוד ההורה השני נדחק הצידה. כתוצאה מכך, שני ההורים חשים תסכול – האחד, על כך שילדו מרחיק אותו מעליו והשני, על כך שהוא מתמודד לבד עם משימת ההורות. המצב הזה גורם בתורו להתעוררות מתח בין בני הזוג.

מדוע הילד מעדיף את אחד ההורים?

חשוב להבין, מדובר בתופעה טבעית ולעיתים קרובות אינה קשורה כלל ל"טעויות" או לגישה של ההורה הפחות מועדף לילדו. הסיבות להעדפה זו יכולות להיות אחת או שילוב כלשהו של שלושת הגורמים הבאים: מינו של הילד (העדפה להורה דווקא מהמין ההפוך הינה מוכרת ונפוצה), משך הזמן ביום בו הילד מבלה עם ההורה וההבדלים בגישה החינוכית של ההורים, אשר באים לידי ביטוי במערכת היחסים שהם מפתחים עם ילדם. העניין נעשה מורכב כאשר בעקבות המצב הטבעי הנ"ל, ההורים משנים את גישתם ההורית ולמעשה מגיבים בצורה שגויה לסיטואציה שנוצרה.

מהן השגיאות הנפוצות שההורים מפגינים?

השגיאות הנפוצות אשר ניתן לראות בקרב ההורים הפחות מועדפים כוללות הפגנת עלבון ("אבל אני גם רוצה לשחק איתך.. איזה מעליב...") ואפילו הפגנת כעס ("תיקח את הילדה המעצבנת הזו מכאן, אני לא יכולה לסבול את זה יותר!"). הורים אחרים מנסים לתפוס כיוון הפוך ולשכנע את הילד שכדאי לו לאהוב אותם ולשתף איתם פעולה ("כדאי לך, אני אפנק אותך יותר מאבא!"). תגובות בעייתיות אחרות כוללות גישה של "הפוך על הפוך", ההורה בעצמו תופס מרחק מהילד, תחת הכותרת של "לא רוצה – לא צריך!". חלק מההורים יתפסו מרחק זה בצורה הדרגתית ובלתי מוצהרת (ולעיתים גם לא בעצב רב כל כך) וכך למעשה הם משאירים כאמור את משימת ההורות על ההורה השני.

גם ההורים המועדפים יותר מגיבים לעיתים בדרכים שגויות. תגובות אלו כוללות ניסיונות להסביר לילד, להפציר בו ולשכנעו שכדאי לו לשתף פעולה עם ההורה השני ("אבל למה? אבא ילביש אותך ממש יפה! בבקשה מותק, אמא עייפה"). הורים אחרים פשוט מקבלים את המצב כמו שהוא ולוקחים על עצמם (אם בלית בררה ואם בשמחה) את תפקיד המחנך הבלעדי. בחלק מהמקרים בולטים רגשי הכעס והטינה כלפי ההורה האחר, אשר לטענתם לא מפגין מאמצים מספקים לקחת חלק בחינוך הילד ורגשות אלו מופגנים אף בנוכחות הילדים – באופן אשר מחמיר את המצב הלא פשוט ממילא. חשוב להבין כי תגובות אלו, לא רק שאינן משפרות את המצב, אלא רק מחריפות אותו ומאריכות את מישכו ועוצמתו.

אז כיצד מלמדים את הילד לא לדחות את אחד ההורים וכיצד מתמודדים נכון עם המצב הלא נעים?

1. המנעו מפרשנויות ומהטחות אשמה

זכרו, מדובר בתופעה טבעית לחלוטין (גם גדולי המשוררים הקדישו את שיריהם או לאבא או לאמא). מכאן - המנעו ממתן פרשנות למצב, אל תיעלבו, אל תיקחו את זה אישית ואל תקפצו למסקנות ("אולי אם היית יותר קשובה לו הוא היה רוצה להיות איתך?").

2. חלקו ביניכם את הפעילויות המועדפות והפחות מועדפות

אחת הדרכים המהירות להחזיר את הילד לשיתוף פעולה עם ההורה הפחות מועדף הינה על ידי חלוקת הפעילויות בין ההורים, כך שההורה הפחות מועדף ייקח חלק בפעילויות האהובות (משחק וכו') וההורה המועדף ייקח חלק בפעילויות הפחות אהובות. לדוגמא, במקרה שסיפרתי עליו בתחילת הטור, הייתי ממליץ שאבא יבלה עם דני במשחק בפארק, אולם אמא תהיה זו שתגיד שזמן המשחק נגמר וצריך להיכנס למקלחת. כמובן שמרגע שהסוגיה נפתרה, תוכלו לחזור להתנהלות רגילה.

3. דאגו שהילד יבלה פרקי זמן קצרים לבד עם ההורה השני

טעות נפוצה, כאמור, הינה להיענות לרצונו של הילד ולאפשר לו לבלות את כל יומו עם ההורה המועדף. אולם עדיף כי תיזמו מצבים בהם הילד נשאר דווקא עם ההורה הפחות מועדף, בזמן שההורה המועדף קופץ לסידורים או לביקור קצר אצל השכנה...

4. שמרו על השגרה

ההעדפה הזמנית של ילדכם לאחד מהוריו לא צריכה לשנות את סדרי ההתנהלות בבית. שמרו על הרוטינות הקבועות (התארגנות בבוקר, ארוחות, התארגנות ערב ושינה). השאירו אותן בשעה הקבועה וקיימו אותן כפי שקיימתם אותן עד כה (אבא / אמא או ביחד). גם אם הילד מראה סירוב ראשוני לכך ("אבל אני רוצה שאבא ילביש אותי!"), פשוט אמרו בקיצור, בקור רוח וללא הסברים מיותרים: "לא, בבוקר אמא מלבישה. לבש בבקשה את החולצה".

5. שתפו פעולה ואל תישברו

במידה וילדכם מסרב באופן מתמשך לשתף פעולה עם ההורה הפחות מועדף, חשוב שתתמודדו עם הדברים יחד. כלומר, במקום שההורה המועדף יבוא "להצלתו" של ההורה השני (ואולי גם של הילד), חשוב ששני ההורים ינהלו יחד את הסיטואציה, בשיתוף פעולה, אחידות ותאום ביניהם, כאשר אתם עומדים על כך שהדברים יתבצעו בהתאם לבקשתכם מהילד.

תודה לקרין שטרן על הסיוע המשמעותי בכתיבת הטור.