(צילום: ליהיא לפיד)
אחת השאלות ששואלים שוב ושוב נשים נפגעות אלימות במשפחה, היא: למה לא הלכת?
למה נשארת?!
השאלה הזו מורכבת ומסובכת, אך מתברר שבהרבה מאוד מקרים יש תשובה אחת משותפת.
התשובה הנפוצה ביותר, וגם הכואבת ביותר, היא: "לא היה לי כסף ללכת".
כי חופש דורש עצמאות, ובעולם שלנו היום, כדי להיות עצמאית ולשרוד, צריך יכולת כלכלית.
צריך כסף. צריך חשבון בנק. צריך עבודה.
כדי ללכת לעורך דין - צריך כסף. כדי לצאת מהבית עם הילדים - צריך כסף כדי לשכור דירה.
שוב ושוב הסבירו נשים, שמה שהכי הפחיד אותן היה להישאר ברחוב עם הילדים, בידיעה שאין לך לאן ללכת ושאין לך איך לקנות להם אוכל למחר.
כי אלימות אפשר להפעיל על מי שלא יכולה לברוח. על מי שאין לה את היכולת הכלכלית לעמוד על רגליה וללכת.
עמותת רוח נשית מעניקה לנשים נפגעות אלימות את הכלים לחזור למעגל העבודה, מתוך אמונה כי הפתרון ליציאה ממעגל האלימות הוא עצמאות כלכלית.
העמותה הנפלאה הזו הוקמה על ידי מכי נאמן, ובמהלך השנים האחרונות הצליחה לסחוף אחריה נשות עסקים ואמנות, נשות תקשורת, עיצוב ותעשייה, שכולן מתנדבות ומעניקות מניסיונן ומזמנן באהבה ומסירות למען למען מטרה אחת וחשובה מאין כמוה: להעניק יכולת כלכלית לנפגעות אלימות, כדי שהן יוכלו לצאת מהמעגל הזה, ולעמוד על רגליהן.
כדי שלא יצטרכו חסד מאף גבר.
במקום לתת להן דג לשבת, הן מעניקות להן חכה ושיעורי דייג.
וכך כתבה אחת מהנשים: "תארו לכן ילדה עומדת על שתי רגליה ,למודת כאב ונפילות. היא פוחדת לעשות את הצעד הראשון... ואז יד מושטת. היא תופסת אותה ויחד הן צועדות קדימה בקצב שלה, צעד אחר צעד. כך הן מתקדמות לעבר המקום אליו היא רוצה להגיע, אל עבר התקווה לחיים אחרים".
העמותה הזו הופכת נפגעות אלימות לנשים עובדות, חזקות ועצמאיות.
וזו המתנה הכי חשובה שאפשר להעניק לכל אישה באשר היא: עצמאות.
ובלי זה, אין חופש.
אז אל תשאלו אותן יותר "למה לא הלכת?" תושיטו להן יד.
בסופשבוע הקרוב תערוך העמותה בזאר בגדים גדול ושמח בנמל תל אביב (עם כל המעצבים הכי שווים), אז בואו לקנות. אתן גם יכולות להיכנס לאתר של העמותה, להציץ, ואולי להצטרף למעגל המתנדבות. http://www.ruach-nashit.org.il/
ואם את מרגישה שאת האישה שזקוקה לעזרה לעמוד על רגלייך, תרימי טלפון, ותראי איך יחבקו אותך, ויעזרו לך. מגיע לך את כל הטוב שבעולם.
