(צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
האדמה בוערת, ימין ושמאל מתנצחים, יחסי ישראל ארה"ב מתוחים עד כדי סכנה, שני מנהיגים בטירוף הורדת ידיים. מלחמת כוח ועוצמה.
סיבוב ראשון, מישהו שבר את הכלים ואמר 67. גוועלד. ניצחון כמעט ודאי לאיש מאמריקה.
סיבוב שני, פגישה במגרש הביתי של האמריקאי. סיבוב ארוך ומתיש שבו הישראלי חייב לשרוד. לא להראות חולשה. זה מסובך. גם מגרש חוץ וגם האמריקאי באופן טבעי חזק יותר, אבל הפעם הישראלי הראה לו מה זה.
או שאולי בכלל הוא הרס את יחסי שתי המדינות לעולמים? התשובה תלויה את מי שואלים, והאם הוא מהצד ההוא של המפה או מהצד השני.
נראה שמבחינת מלחמת הגברים על הכבוד, בכל זאת ניצחון בנקודות לישראלי.
בסיבוב השני נשיא ארה"ב בעניבה ורודה (ורוד מעושן אם לדייק) ושוחרת שלום עלה לבמה להרגיע, והצליח. הנה כך הוא טשטש את הקווים שגרמו לצעקה גדולה, כמו מאפרת מנוסה. באלגנטיות. בעדינות.
חיוכים ומחיאות כפיים מכל עבר. סיבוב שלישי יתרון לאמריקאי. שוב. קרב שהתחיל באגרופים מתחיל להתרכך.
ועוד רגע הסיבוב הרביעי, זה שיכריע איך נגמר הקרב של השבוע הזה.
הישראלי ינאם. ובינתיים יש לו זמן. הוא צריך להתכונן, להירגע לחשוב. אבל הוא גם צריך להראות ליריב שלו שהוא לא מפחד. אם הקרב עכשיו עבר לריקוד בלט עדין, אז גם לישראלי יש מה לתרום.
הנה מגיעה, הישר מלשכת יחסי הציבור שלו, התמונה הזו.
על ספסל, הוא ורעייתו, במהלך מנוחה קצרה בטיול שלהם. משדרים שלווה ורוגע. שלא תגידו שהוא מזיע או לחוץ.
אז רק רציתי להזכיר לכם שם, שני גברים מתגוששים ויקרים, שבין הורדות הידיים לבין הריקודים והחיוכים, ולמרות העובדה שאני מבינה שכל הכלים כשרים בעיניכם כדי לנצח בקרב הזה על הכבוד ועל דעת הקהל העולמית והישראלית, זו שתקבע מי מכם יותר גבר. מי ניצח בהורדות ידיים.
אני מבקשת מכם שלא תשכחו שבינתיים אנחנו פה, האמהות שהשארנו שניצלים על השיש, מגדלות את הילדים האלו שיהיו עוד רגע חיילים, ויצטרכו להתמודד עם תוצאות המשחק שלכם.
אז אם אפשר לרגע לזכור שזה לא רק עניין של כבוד.
זה החיים שלנו פה. ושל הילדים שלנו.
