את שירה פגשתי לפני 3 שנים, בהריון שלה עם יואב. הייתי ממש בתחילת דרכי כצלמת הריון.
שירה הגיעה אלי דרך חבר משותף שקנה לה במתנה סאשן צילומים בסטודיו.היא הגיעה לבד והתחלנו לצלם. זה פשוט זרם מעצמו, היה לנו קליק כמו שאומרים. מן הסתם לפני 3 שנים, הריון ותהליכי הריון לא היו כ"כ קרובים לליבי. כל מה שידעתי בעניין היה מחברות ומהמעט נשים שצילמתי. מצאתי את עצמי מדברת עם שירה תוך כדי הצילומים ושתינו ממש נכנסנו לשיחות על פלא העולם הזה שגדל לה בבטן ברגעים אלו ממש והופך לבן אדם קטן.
אחד הדברים שאני זוכרת משירה זה את האור וההתרגשות שקרנו מכל פינה אצלה. היא היתה מאוהבת בהריון, בעצמה, ברעיון של להיות בהריון ובחיים הקטנטנים האלו שגדלים לה בגוף והם פרי אהבה כ"כ מיוחדת.
והצילומים אכן מדברים בעד עצמם. אחרי חצי שנה, קיבלתי טלפון מטל, בעלה של שירה. הוא סיפר לי שיום הולדתה מתקרב והוא פשוט יודע מה תהיה המתנה המושלמת בשביל שירה - סאשן צילומי משפחה בסטודיו עם יואב הקטן.
שמחתי מאד לקבל את השיחה הזו ובאמת להבין ולדעת שאני מצליחה לגעת באנשים שמגיעים אלי ואכן צילמנו יום משפחה שהיה חוויתי ביותר. יואב הקטן התלהב בערך כמונו והשתין בכל פינה בסטודיו (בערך). האנרגיות היו בשמים. מאז שירה הספיקה לבוא לסטודיו עם יואב בעוד הזדמנות חגיגית. הוא היה כבר בן שנה וקצת.
שירה ואני עדיין בקשר. היא קוראת אדוקה של הבלוג שלי ואני מקבלת ממנה פידבקים מדהימים על השיתוף והכנות ובעיקר על כך שהיא ממש מרגישה שאני כותבת לא רק על עצמי, אלא על התמודדויות של כל אישה ואמא. לפני חודשיים בערך שירה צילצלה אלי וסיפרה לי בהתרגשות "החלטתי סוף סוף מה אני רוצה מתנת יומולדת מאמא שלי!"
"אני רוצה סאשן צילומים אצלך בסטודיו לעצמי, שבסופו אזמין את אמא שלי להצטרף!" יכולתי לשמוע את ההתרגשות בקולה. היא היתה ממש גאה בהחלטה האמיצה הזו שלה.
כדי להכניס אתכם לעיניינים, שירה כל חייה היתה ילדה-בחורה-אישה גדולה יחסית, שסבלה מדימוי גוף מאד נמוך. בהריון של יואב היא העלתה 25 ק"ג והיום, שנתיים וחצי אחרי, היא הורידה את כל המשקל העודף ועוד שאריות שתמיד רצתה להוריד. משיחות שהיו לנו לאורך הזמן, שיחות נשים כאמור, ראיתי ושמעתי את השינוי הזה שהיא עוברת, במחשבה, בראיה שלה את עצמה, בתפיסה. זה לא קרה לה ביום אחד וכל פעם לפגוש אותה ולראות את השינוי היה מרתק מבחינתי.
המפגש הזה שלה עם עצמה בסטודיו, בצילומים שפעם רק יכלה לחלום עליהם ופתאום לקלוט שזו היא, האישה היפהפיה והסקסית הזו, שרגע אחד מתביישת ונבוכה ורגע אחר מתפרצת בריקוד ותעוזה מול המצלמה. למעשה בשלב מסויים כלל לא הייתי שם. היא היתה שם כל כולה, החוויה שלה לחוש את עצמה כמו שהיא פשוט, פרצה ממנה איתי או בלעדי.
קרני, אמא של שירה, הצטרפה אחרי שעתיים ופגשתי אישה פשוט מרגשת בנוכחותה - קטנה, שקטה ועוצמתית.
החיבור של שתי הנשים האלה בחדר השאיר אותי פשוט להתבונן ולתעד. לא הייתי צריכה לביים כמעט כלום. היתה לנו פשוט סינרגיה מושלמת והכל קרה מעצמו. היתה לי הזכות להציץ לאינטימיות מקסימה של אמא ובת, לדיאלוג נשי, בוגר ואימהי וזה הזכיר לי שגם אני, שכבר אמא לילדה משלי ומרגישה את עצמי הכי בוגרת בעולם, עדיין הילדה של אמא שלי ואהיה כזו לעולמים!
